בימים האחרונים סוגיית בית השלום/מריבה היה בשיא הכותרות בכל מקום - טלויזיה, עיתונים, אינטרנט, רדיו.
את האמת? אין לי דיעה מוצקה בעיניין.
אני לא בטוח אם היה צריך לפנות את המשפחות שמתגוררות במקום, ואולי הוגן היה לתת להם לגור במקום
עד שבית המשפט יועיל בטובו להכריע באם הקניה היתה כדת וכדין.
אבל ! בימים האחרונים פשוט התביישתי במתנחלים/מתיישבים (תלוי בצד הפוליטי שלך).
התנהגותם היתה פשוט מביכה ומבישה, ובעיניי מאוד מאוד לא משקפת את העם היהודי.
התחושה שלי היתה שהם לא באמת מקבלים את מרותה של המדינה ושל בית המשפט.
האלימות שהופגנה במקום נגד ערביי חברון היתה נוראית, האלימות שהופנתה לעבר השוטרים והחיילים היתה בלתי נסלחת. לדוגמא אביא דווקא את הירי נגד פלסטינים, פשוט נורא.
לצערי המנהיגים גימגמו. שמעו אותם.. אבל זה לא היה מספיק חזק לדעתי.
בכל מקום גינו ברמה העקרונית את ההתנהגות, אבל הרגשתי שהמדינה מחפשת איזשהו פתרון רגיעה, פשרה כלשהי.
ואני שאלתי את עצמי.. "מה זה? זו המדינה שלי? פוחדת? מתרפסת מול מפרי חוק?"
אתמול שוטטתי בארץ במסגרת אימונים כלכליים של משפחות גם בדרום וגם בשרון וליוו אותי שדרי גל"צ.
גם אילנה דיין וגם רינו צרור (זה הזמן שלקח לי להגיע לדרום הארץ דיברו על הפשרה עם נציגי הבית ומשרד הביטחון.
התחושה ששודרה היתה שלא יפנו את הבית, אלא יחכו להכרעת בית המשפט בעניינו.
יצאתי מהמשפחה בדרום אחרי כמה שעות, ואני מדבר עם אסי (שהוזכר כאן כבר כמה פעמים בפוסטים השונים), והוא מספר לי שהבית פונה בטריק של אהוד ברק בצהריים תוך שעה.
אני לא יודע להסביר לכם.
גם הייתי בדרום שמי שמכיר אותי יודע שיש לי חולשה למקום וגם הסיפור הזה שבה המדינה שלי לא וויתרה על ריבונותה בבית פשוט גרמו לי גאווה אדירה.
"דיי!! איזה מלך. אני בשוק" זו בערך היתה התגובה שלי, אסי, אוהד מושבע של אהוד, כמובן שהיה יותר ממשועשע מהענין.
ואני יודע שבמשך שנים רבות אני אקבל תזכורת לשיחה הזו, וגם לפסקה הבאה.
אני לא מאוהדי אהוד ברק, ממש לא אפילו.
אבל אני בהחלט מוריד את הכובע או מצדיע לו (לפי מה שהוא מעדיף).
זה היה אקט מנהיגותי מהשורה הראשונה, שלא מייצג אותו אישית בלבד, אלא את המדינה שלי.
אני יודע שיהיו שיגידו שזה אקט פוליטי בגלל הפריימריז שנדחו בכוונה מיום שלישי, כדי שהוא יוכל לתזמן את הכל ביחד.
אבל נראה לי שהפעם, וגם אם יש בזה ניצוץ של פוליטיקה, זה בהחלט היה הדבר הנכון.
זו האמירה שהמדינה שלי צריכה לתת לכל אזרחיה.
יש מדינה.יש חוק במדינה הזו. יש אזרחים. אזרחים מצייתים לחוק.
זה הבסיס לעצם קיומנו כאן כחברה - שמאל וימין, מתנחלים ואנשי ת"א, ערבים ויהודים וכו'..
ואם כבר במחמאות עסקינן, עוד מחמאה לא שיגרתית מפי.
אני מחמיא למפלגת העבודה על הנבחרת. באמת שיש לה נבחרת מאוד אטרקטיבית, צעירה ומיוחדת.
אולי סוף סוף הצעירים יחזירו למפלגה את הרצון לשלוט ולחיות.
(ובחרתי להתעלם מהפאדיחה של קריסת המחשבים ביום הפריימריז..אבל הנה בעצם הזכרתי את זה - אז אני מאוזן).
אני מחכה בקוצר רוח כדי לראות את הנבחרת של קדימה ושל הליכוד.
אז היתה לנו גאווה ופירגון.
ולכם שתהיה שבת שלום.