מה אני כבר יכול לעשות בתור אזרח המדינה? להפגין? להצטרף למפלגה?
אני בחרתי בלכתוב מכתב לראש הממשלה שלי על נושאים שמטרידים אותי מאוד בתקופה האחרונה.
עשיתי זאת בעבר בתקופת אולמרט אחרי נאום ה"אני עובד אצלכם" וגם זכיתי לתשובה ממנו.
מקווה שגם הפעם זה יקרה.המכתב נשלח לראש הממשלה דרך אתר ממשלת ישראל.
לכבוד
ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו
אדוני ראש הממשלה,
זו פעם שניה שאני בוחר לכתוב מכתב לראש הממשלה שלי.
שמי יוסי מלמד, אזרח המדינה בן 31, בוגר שירות צבאי של 8.5 שנים כקצין ביחידת ההדרכה של ממר"ם (בית הספר למקצועות המחשב של צה"ל) כיום בעל תואר ראשון בממשל וחברה ועצמאי בתחום ההדרכה והמחשבים, נשוי + כלב וגר בתל אביב יפו.
בעברי הייתי איש ימין (צומת/ליכוד) וב-2 מערכות הבחירות האחרונות הצבעתי קדימה. יחד עם זאת עם בחירתך לתפקיד ראש הממשלה, חייכתי לעצמי, ואמרתי "אלה הם הכללים הדמוקרטים" וכדמוקרט אני מקבל אותם. הצלחתך בתפקיד ראש הממשלה היא הצלחת העם שלנו וזה האינטרס הגדול ביותר שלנו.
אהבתי למדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד ממני.
מאז שאני זוכר את עצמי כילד למדתי אודות אישים חשובים בתולדות ישראל, התנדבתי למועצת הנוער של בת-ים ואף הייתי יו"ר במשך שנה וחצי. במסגרת שירותי בצה"ל ייסדתי תוכנית חינוך בקורס תכנות של צה"ל וניסיתי להשפיע על חיילי ללכת ולהצביע בבחירות, להתנדב ולתרום במדינה. בכל טקס סיום בשירת התקווה התנוצצה דמעה אחת או שתיים מהתרגשות.
ואני כותב לך היום כי אני מרגיש שהמדינה חומקת לי בין הידיים.
אני מרגיש שאנחנו בצניחה חופשית ואף אחד לא לוקח אחריות על מה שקורה.
אני מרגיש שאנחנו לא מובילים אלא מובלים.
בתחום החינוך בולט מאוד שהמערכת לא סוחבת.
החרדים לומדים מה שבא להם, הערבים לומדים נושאים שלא מתאימים להם, החילונים לא לומדים את מה שצריך בשביל להתמודד עם אתגרי האלף הנוכחי.
ציוני התלמידים בישראל צונחים אל מול המצב בשנים עברו.
המורים לא מצליחים ל"סחוב" את הכיתה איתם במסע הלמידה ולא מסוגלים לספק להם את הכלים המתאימים בשביל שהתלמידים יתמודדו עם אתגרי המחר.
בזווית המדינית ישראל הפכה בשנה האחרונה מבודדת מאוד.
מדינות העולם מודאגות מהמצב בעזה ובצדק ואנחנו נכשלנו בהסברה לדעת הקהל של "האזרחים הקטנים".
חשבתי רבות על האם היינו בסדר באירועי המשט הטורקי, ולקח לי מספר ימים להחליט שאנחנו היינו בסדר, לשמחתי. אני התעסקתי בזה כי זו המדינה שלי, אבל האזרח השוודי כנראה שמע על זה כמה פעמים בחדשות ולא חשב על זה מעבר לכך. אנחנו חייבים מנגנון הסברה שעובד כמו שעון שיוויצרי ואנחנו חייבים חזון מדיני שאנחנו מנסים לקדם באמת, אחרת נשאר בצד המבודד של המפה.
המדינה שסועה וקרועה – חרדים, חילונים, ערביי ישראל.
אי אפשר ככה. חברת כנסת ערביה יוצאת ל"משט שחרור עזה", חבר כנסת חרדי טוען שדין תורה נמצא מעל חוק המדינה או החלטת בית המשפט ואדוני ראש הממשלה בוחר לומר "יש לשמור על איפוק" וזאת למרות שאין שום הבדל בין אמירותיהם של הח"כים. בקואליציה של אדוני יושבת מפלגה שהלכה ומעשה לא מכירה בסמכותה של המדינה על בוחריה.
החברה האזרחית בישראל מתמוטטת ומישהו צריך לאחד את השורות.
הממשלה צריכה לחבר את החרדים לחברה הישראלית, וכך גם את החברה הערבית-ישראלית .
אדוני ראש הממשלה נגעתי בקצרה ב-3 תחומי חיים שמתסכלים אותי.
אני יודע שבתור "האזרח הקטן" איני יכול לדעת הכל, ואני גם לא רוצה לדעת הכל.
מספיק לי לדעת שראש הממשלה שלי הוא מנהיג שמוביל קדימה, שיש לו חזון ומדיניות שהוא מקדם בפועל.
מספיק לי לדעת שבכל יום ראש הממשלה שלי לוקח אחריות אמיתית לטוב ולרע.
מספיק לי לדעת שראש הממשלה שלי יהפוך את ישראל למדינה שכולם מסתכלים עליה ואומרים "ככה אני רוצה את המדינה שלי".
אפשר להסתכל על המכתב שלי כמכתב של מישהו מהאופוזיציה שמתנגח בראש הממשלה שלו, אך לא זו כוונתי.
המכתב נכתב לאחר מחשבה רבה ובעיקר תחושת תסכול שהמדינה צריכה "ניעור" ומשהו כאן צריך לזוז או שנמשיך לשקוע.
אדוני ראש הממשלה, כמו שאמרתי – הצלחתך, הצלחתנו.
ולנו אין אופציה אלא להצליח.
שלך,
יוסי מלמד.
