ב-06 בנוב' 2008 פורסם כאן בבלוג טקס ווירטואלי לזכרו של יצחק רבין.
לא כל כך ידעתי איך זה ילך ואני לא יודע כמה אנשים באמת צפו בו במלואו, ואת האמת שזה גם לא שינה לי כל כך.
אתם מוזמנים להצטרף לטקס הוירטואלי שלי לזכרם של בני עמנו בתקופת השואה, וכמובן להמשיך ולהפיץ הלאה.
שלכם,
יוסי מלמד.
=================================================================
נזכור / אבא קובנר
נזכור את אחינו ואחיותינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר,
את רחובות העיירה שסאנו כנהרות
ואת הפונדק הבודד עלי אורח
את הישיש בקלסתר פניו
את האם בסודרה
את הנערה בצמותיה
את הטף
את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם
את כל עדת היהודים
אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי.
את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת .
את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו.
את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת.
את הרגליים
את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד.
ואת שקפצו ידיהם לאגרוף
האגרוף שחפן את הברזל
הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד
והם ברי הלבב
והם פקוחי העיניים
והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע.
נזכור את היום.
את היום בצהריו.
את השמש שעלתה על מוקד הדמים
את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים
נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים.
יזכור החי את מתיו
כי הנה הם מנגד לנו
הנה ניבטות עיניים סביב סביב
ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם.
אורזים בקדחתנות חיים שלמים לתוך תרמילי גב, לקחת לקרונות הבקר. לא עוד עריסות, אמבטיות, עגלות תינוק. הכל חייב להיכנס לתוך חבילה קטנה למשפחה….
להיכן הם לוקחים אותנו??
לאקלים קר ? אם כך נזדקק לבגדים חמים.
האם נקבל מזון בדרך? אם לא, מזון הוא הדבר החשוב ביותר.
מה בקשר לכסף וזהב או אפילו כלי חרסינה? ייתכן שנוכל להחליפם במזומנים..
מי יודע? הלוואי שאבא היה איתנו.
(מיומנה של ליוויה בת השלוש עשרה)
"צחנה נוראה עלתה מכל עבר.
שמעתי תינוקות צורחים, וכשהסתובבתי והבטתי, ראיתי תינוקות חיים מושלכים לתוך
מדורות של ענפי אורן, ונשרפים למוות.
באותו רגע האמנתי.
האמנתי לכל מה ששמעתי עד כה"
אלכס.
"יום אחד נסענו באוטובוס לקבר גדול.
ציוו עלינו לשכב בתוך הקבר.
ואז ירו בכל האנשים.
בדרך מקרה לא פגע בי כדור.
כשהסתלקו, עליתי מהקבר ורצתי ורצתי…"
חיה - בת 10.
נסיים בהמנון הלאומי:
תם הטקס.
ניסיתי לעשות משהו קצר ולא מעיק, יחד עם זאת אני חושב שכל אחד מאיתנו מצווה ביום הזה להשקיע מחשבה, להזכר, לנסות לברר כדי שלא נשכח ונוכל להמשיך הלאה.
יום הזכרון הזה לשואה ולגבורה יום שבו העם שלנו צריך להרכין ראשו לזכרם של בני עמנו שנספו במלחמה הנוראית הזו ובעיקר כדי ששואה כזו לא תחזור שוב באנושות, לא על עם ישראל ולא על שום עם על גבי כדור הארץ.
אתם מוזמנים להפיץ את הפוסט לכל מי שאתם מכירים.
שלכם,
יוסי.




