אם הייתי בצבא עכשיו כנראה שהייתי אחראי על הטקס ביחידה שלי, אבל אני לא. וכל יום זכרון או חג מאוד חסר לי הטקס הקטן והחשוב שעושים. איפשהו במעלה הדרך מאבדים את זה, ואז יום הזכרון הופך להיות עוד יום של שירים מדהימים ברדיו וסרטים עצובים בטלויזיה (מי שלא נשבר ועובר לVOD או לסרטים ביס-מקס).
כשעבדתי במקום העבודה האחרון שלי, חברת אלגוטק, ארגנתי טקס בחברה ליום השואה וליום הזכרון.
אני חושב שהיינו חברת ההי-טק היחידה שעשתה את זה. והיה מאוד מרגש לדעתי.

אז חברים, השנה הטקס יהיה מיוחד במינו ויתקיים ממש כאן בבלוג שלי.
כל אחד יוכל להסתכל בזמנו החופשי.
=================================================================

 דברי פתיחה:

עברו 13 שנים מאז אותו מוצאי שבת שחזרתי מהבורגר-ראנץ' בבת-ים עם נטאלי וזהבית. שמענו מישהו צועק בחלון "דלכחילחדגכ נרצח". לא הבנו על מה מדובר, נטאלי עלתה הביתה ואני המשכתי לביתי.
בבית הבנתי מי נרצח, ההלם היה דיי גדול. לא כל כך ידעתי מה אני אמור לעשות.
הייתי תיכוניסט וגם יו"ר מועצת תלמידים של בית הספר שלי, חשמונאים בבת-ים.
באותה תקופה הייתי רחוק מרבין מאות אלפי קילומטרים בדיעות הפוליטיות שלי.
אבל בתור דמוקרט אמיתי הרגשתי שמישהו גנב לי את המדינה מבלי שאני אשים לב.

איך יכול להיות שרצחו ראש ממשלה בגלל הדיעות שלו?

בכל מקום שמדברים על רבין בימינו מציינים שרבין מייצג את הישראלי, אני לא יודע כמה זה נכון.
ואני לא יודע גם כמה יום הזכרון של רבין בא לדון במורשתו הפוליטית, זו לא הרגשתי. אני מרשה לעצמי לומר זאת דווקא כי אני קרוב אליו היום בדיעות שלי מאי-פעם. (אם מישהו מהכיתה שלי שומע את זה, אז הוא כנראה מתפחלץ).

בעיניי יום הזכרון ליצחק רבין דן בדמוקרטיה שלנו. ביכולת שלנו להבחר ולהוביל את המדינה מבלי לחשוש שמישהו שלא נראית לו הדרך יקום ויעשה מעשה לא לגיטימי. בדמוקרטיה הכלים שלנו כאזרחים ברורים מאוד - הפגנות, בחירות, עיתונים ועוד. רצח לא משתייך לרשימת הכלים הללו.

אין לנו דרך אחרת וגם לא ארץ אחרת פרט לישראל דמוקרטית, וזו הצוואה שאני מרגיש שרבין הותיר לי.

העצרת האחרונה בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין של היום):

מתוך הנאום האחרון של רבין:

תמיד האמנתי שמרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת הזו, מוכיחים, עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות.

אבני דרך בחייו של רבין (מתוך האתר של מרכז מורשת רבין)

 שיר הרעות:

אנחנו פה למטה אוהבים אותך
הספד נועה בן-ארצי, נכדתו של יצחק רבין, בהלוויה, ירושלים, 6.11.1995.

        תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על השלום. אני רוצה לדבר על סבא שלי.

תמיד מתעוררים מסיוט, אבל מאתמול אני רק מתעוררת לסיוט. הסיוט של חיים בלעדיך – וזה בלתי ניתן לעיכול.

הטלוויזיה לא מפסיקה לשדר את תמונותיך, ואתה כל כך חי ומוחשי, שאני כמעט נוגעת בך. אבל רק כמעט, כי כבר לא אוכל.

סבא, אתה היית עמוד האש שלפני המחנה, ועכשיו נותרנו רק המחנה, לבד, וכל כך קר לנו ועצוב. אני יודעת שאנשים מדברים במונחים של אסון לאומי, אבל איך תנסה לנחם עם שלם או לשתף אותו בכאב הפרטי שלך כשסבתא לא מפסיקה לבכות ואנחנו אילמים, מרגישים את החלל הענק שנותר ריק בחסרונך.

מעטים הכירו אותך באמת. הם יכולים כעת לדבר אודותיך עוד הרבה, אבל אני מרגישה שהם אינם יודעים כלל עד כמה ענק הכאב, האסון וכן, זו שואה, לפחות עבורנו, המשפחה והחברים שנותרנו, רק המחנה שלך, בלי עמוד האש שלנו.

סבא, אתה היית ואתה הגיבור שלנו.

אני רציתי שתדע שכל מה שעשיתי, תמיד ראיתי אותך לפני העיניים. הערכתך ואהבתך ליוו אותנו בכל צעד ובכל דרך, וחיינו לאור ערכיך תמיד. מעולם לא הזנחת, ועכשיו הזניחו אותך. והנה אתה, הגיבור הנצחי שלי, קר ובודד, ואיני יכולה לעשות דבר להצילך. אתה כל כך נהדר.

גדולים ממני כבר ספדו לך, אבל איש מהם לא זכה לליטוף הזה של ידיך החמות והרכות, החיבוק החם שהיה שמור רק לנו. לחצי-החיוך שלך, שתמיד אמר לי כל כך הרבה, אותו חיוך שכבר אינו וקפא עמך. אין בי תחושת נקם, כי הכאב והאובדן שלי גדולים כל כך, גדולים מדי. הקרקע נשמטה תחת רגלנו, ואנחנו מנסים איכשהו לשבת בחלל הריק שנותר, אך ללא הצלחה מיוחדת בינתיים.

אני לא מסוגלת לסיים, אבל כנראה שיד זרה, יד עלוב נפש, כבר סיימה עבורי. בלית ברירה אני נפרדת ממך, גיבור, ומבקשת ממך שתנוח על משכבך בשלום, ושתחשוב ותתגעגע אלינו, כי אנחנו פה למטה אוהבים אותך המון. משיירת מלאכי שמים שמלווים אותך עכשיו, אני מבקשת שישמרו עליך ושישמרו עליך טוב, כי אתה ראוי למשמר שכזה.

אנחנו אוהבים אותך, סבא, תמיד.

 

 

שיר השלום - הלהקה.

 לשירת התקווה, אתם מתבקשים להגביר.

ניסיתי לא להכביד יותר מדי.
מקווה שהשקעתם כמה דקות קלות בשביל לזכור את היום המיוחד הזה.
לזכור את רבין הבן אדם שנרצח כי דעותיו היו שונות משל הרוצח.

תודה רבה שביקרתם,
כמובן שאשמח אם תפיצו את הטקס הזה הלאה לחבריכם במקומות השונים בארץ ובעולם.
יוסי מלמד.