דצמ' 26
כמה כרטיסי אשראי יש לכם? יש לכם כרטיס זהב או אולי פלטיניום? לא מעט מאיתנו הפכו את כרטיס האשראי לסמל סטטוס חברתי. האם שאלתם את עצמכם האם באמת כרטיס האשראי שלכם מעיד על רמתכם האישית? האם אתם יודעים כמה כסף אתם מוציאים בכרטיסי האשראי שלכם? כמה עמלות אתם משלמים? (כנראה שלא).

בואו נצלול קצת ונבין על מה אנחנו מדברים בעצם. כרטיס אשראי במשמעותו אינו כרטיס קניות, אלא כרטיס המאפשר לקחת הלוואה לתקופה קצרה מחברת האשראי - ויזה כ.א.ל, לאומי קארד או ישראכרט בישראל. אנחנו קונים בגדים ב-15 בדצמבר, אבל מחייבים אותנו ב-10 בינואר, או שקנינו טלוויזיה ושילמנו ב"קרדיט", כלומר באופן הפרוס על מספר חודשים. אז כן חברים, למעשה אנחנו לוקחים הלוואה מחברת האשראי. וזו הלוואה עם ריבית כזו או אחרת המגולמת במחיר המוצר או בעמלות השונות שאנחנו משלמים.

 
קיימים שני סוגי כרטיסים: כרטיס אשראי בנקאי, כאשר כל בנק עובד עם חברת אשראי מסוימת; או כרטיס חוץ-בנקאי, שבו אנחנו מתמודדים ישירות מול חברת האשראי (למשל You, שופרסל או כרטיסים של מקומות עבודה).

אם החלטתם על אימוץ כרטיס אשראי חדש בדקו את כל התנאים שלו, כולל העמלות. השוו מחירים לכרטיסים מקבילים אחרים והתמקחו. זה אמנם לא שוק, אבל אפשר להתווכח.

אשראי או מזומן

בכל משפחה שאני מלווה בתהליך עולה מתישהו השאלה: "אשראי או מזומן - מה עדיף?". התשובה כמעט נחרצת ואינסטינקטיבית - מזומן זה הדרך. אך האם באמת אפשר לוותר על כרטיסי האשראי, או שצריך לוותר עליהם.

ובכן, שימוש במזומן עדיף כשרוצים לצאת מהמינוס בחשבון הבנק שלכם, שכן פעולת "הוצאת" המזומן קשה יותר נפשית. מצד שני, אם נדע להשתמש בכרטיס האשראי שלנו נכון, הוא יכול להיות לנו לעזר רב - כמו כל דבר טוב, אם מגזימים בו, הוא הופך למזיק.

כרטיס האשראי מאפשר לנו לקנות מוצרים מבלי להוציא כסף באופן מיידי, לבצע קניה בתשלומים, לערוך בקרה מלאה על הקניות שלנו דרך אתר האינטרנט ולצמצם בעמלות ביחס לבנקים.

אך אסור לשכוח את חסרונותיו של החבר הטוב, כאשר הראשון הוא הקלות הבלתי נסבלת של גיהוץ האשראי. אם אלך לקנות שתייה בפיצוציה ליד הבית, כנראה שלא אקנה כלום אם המחירים גבוהים מ-10 השקלים שבכיסי. אם יש לי כרטיס אשראי, לא תקנו גם חפיסת מסטיקים ועוגה ותשלמו באשראי? ברור שכן!

חסרון נוסף לכרטיס האשראי מגולם במחיר הקניה - לרוב נקבל הנחה על קניה במזומן לעומת אשראי, וזאת כיון שניתן לבטל את העמלה שגובה חברת האשראי מבעל העסק.

אני לא מאלה שחושבים שצריכים להשמיד את כרטיסי האשראי. יש להשתמש בהם בתבונה, ועל כן בחרתי מספר חוקי עשה ואל תעשה שיעזרו לכם.

מה כן לעשות

• הוראות קבע עדיף לעשות בכרטיס האשראי: אתם חוסכים כך את עמלת השורה בבנק.

• רצוי להחזיק כרטיס אשראי אחד בלבד: מחקרים מראים שככל שיש לנו יותר כרטיסי אשראי, אנחנו מוציאים יותר כסף.

• בחרו מועד נוח לחיוב כרטיס האשראי: למשל אם המשכורת נכנסת ב-10 לחודש, אין סיבה שהחיוב יהיה ב-2 לחודש.

 
כמה כרטיסים אתם צריכים? • הוצאות שתוכננו על פרק זמן מסוים אפשר לבצע בכרטיס אשראי: למשל תשלומי ארנונה וחשמל הנדרשים אחת לחודשיים. אפשר לשלם בשני תשלומים בתנאי שזה אפשרי ללא ריבית.

• קניות גדולות שתכננו במסגרת התקציב שלנו אפשר לעשות בכרטיס האשראי: אם למשל אני רוצה להחליף השנה סלון, שנה הבאה מכונת כביסה ושנה אחרי זה לקנות מסך LCD לחדר. אני אחלק כל קניה ל-12 תשלומים וזו תהיה הקניה השנתית שלי.

• שימו לב שהקניות בכרטיס האשראי אינם סעיף תקציבי כללי בתקציב המשפחה שלכם, אלא רק אמצעי רכישה למוצרים מלסעיפים השונים בתקציב כמו ביגוד, מזון וכדומה. בצעו בקרה ובדקו שאתם לא עוברים את סעיפי התקציב שלכם במהלך החודש.

• בצעו השוואה בין כרטיסי האשראי השונים: השוו את הריביות והעמלות השונות ובחרו את מה שהכי מתאים לכם.

• בדקו אם יש מועדון חברים שאתם יכולים להצטרף אליו כדי לקבל הנחות. למשל חבר לאנשי קבע, היי-טק, כרטיסי הסטודנטים השונים וכן הלאה.

מה לא לעשות

• לא לקנות בתשלומים הוצאות שוטפות: כדוגמת קניות בסופר. אין בזה הגיון כי זו קניה חודשית. למשל אם אני קונה כל שבוע בסופר ומשלם בשלושה תשלומים כי אפשר, כעבור שלושה חודשים יהיו לי 12 חיובים לסופר שבו אני עושה את הקניות, בסכום שממש לא יהיה בשליטתי. במילים אחרות, זה המתכון לאיבוד שליטה.

התרחקו מכרטיסים מתגלגלים (מולטי, מור ואקטיב): זה אולי נוח לתקופה מסוימת שבמהלכה יהיה מה שיהיה נשלם רק 1,000 שקלים בחודש, אבל מהר מאוד מתחילים לשלם ריבית גבוהה מאוד על הקניות שממתינות להיפרע, ומאבדים שליטה. כשתרצו להפסיק לעבוד בשיטה המתגלגלת, תגלו שיש לכם חוב של עשרות אלפי שקלים לחברת האשראי.

• הימנעו ככל הניתן מתשלומי קרדיט, כיוון שיש על העסקה ריבית.

• לא לקחת הלוואות מחברות האשראי: לרוב הן יקרות יותר מאלו של הבנקים. יש להשתמש באופציה זו במקרים של אין ברירה בלבד, וחברות האשראי ישמחו לתת לכם את הכסף.

לסיכום, זה לא פסול להשתמש בכרטיס אשראי, אבל השתמשו בו נכונה ותוך שמירת השליטה אצלכם. נסו לעבור לשימוש שוטף של מזומן, כדי לצמצם בהוצאות השוטפות שלכם.

חג שמח.
יוסי מלמד.
** הטור פורסם בנענע10 - 24/12/2008 - לחץ כאן

דצמ' 18

סמלי חנוכהחברים יקרים,
השבוע בטור שלי בנענע10 החלטתי לכתוב על חנוכה.

הטור עוסק בטכניקה לעבור את החג בשלום מבחינה כלכלית.
זה לא נכון רק לחנוכה, זה נכון לכל חג שיש בו חופש לילדים, זוללי הכסף.
או אפילו לסתם חופשה משפחתית של כמה ימים.

אז ארבעה צעדים חכמים לתכנון חכם של משפחה חכמה - הכנסו עכשיו וקיראו

שיהיה לנו חג שמח, מלא אור והמון כיף.

יוסי מלמד.

נ.ב. - זוכרים את מירי מהבלוג הטעים שהתארחה אצלנו לא מזמן? אז הפוסט הטרי והטעים שלה הפעם עוסק
בהכנת סופגניות. לא ניסיתי עדיין, אבל זה נראה כל כך טעים שאני כבר מת לטעום. מוזמנים לראות - לחצו כאן.

דצמ' 15

הלוגו של האח הגדולשלום חברים,
קיבלתי השבוע מייל מאוד מעניין של חבר טוב, אסיף.סתם אסיף. סתם..אין דבר כזה סתם אסיף.

אסיף החליט לראשונה בחייו להצביע לתוכנית ריאלטי. קראתי את המכתב שלו שנשלח לחברים.
והסכמתי עם רוב מה שנאמר, וגם עם הצעקה להצביע שיפרה.

אז הנה הנוסח המלא. אני מניח שלא כולם יסכימו, אבל זה בהחלט מעורר מחשבה.

 

היום בפעם הראשונה עשיתי את זה. נשבעתי לעצמי שאני בחיים לא אעשה את זה, אבל הפעם לא יכולתי לעצור את עצמי.
היום, בראשונה בחיים הצבעתי לתוכנית ריאלטי.
אני לא מנסה להתייפייף, אני רואה תוכניות ריאלטי. חלקן כי הן מטופשות עד דמעות וחלקן כי מעניין לי לראות אותם. אבל בכל אופן בחיים לא הצבעתי, מתוך עיקרון וחוסר רצון לממן מפעיל סלולארי כזה או אחר.
אז מה קרה הפעם?
הפעם החלטתי שלהצבעה שלי יש חשיבות. חשיבות יותר גדולה ממי יהיה כוכב נולד, רקדן נולד או הדוגמנית של המדינה.
הפעם להצבעה שלי יש חשיבות בהחלטה איך נראת החברה שלנו. כן כן יש שיגידו איזו הגזמה , איזו פלצנות וכו', אבל כמו תמיד, אני לא אומר דברים שאני לא מאמין בהם.
אם מישהו לא הבין עד עכשיו אז אני מדבר על התוכנית "האח הגדול".
שבוע שעבר נפלה ההחלטה. החלטנו כמה חברים בעבודה שהגיעו מים עד נפש וצריך לעשות הכל כדי שאף אחד מהבובלילים לא יזכה. לא משנה מי יזכה, העיקר שלא הם. חיכינו עד היום כדי לראות לאן הרוחות נושבות כדי להצביע למועמד שיש לו יותר סיכוי לנצח. היום נפל הפור ומהחדר שלנו יצאו 50 הצבעות לטובת שיפרה.
לא בגלל העדפה מסויימת אלא רק בגלל שהיא לא בובליל.
אז מה כל הסיפור?
אני חושב שהבובלילים מייצגים את כל מה שאני לא הייתי רוצה לראות בחברה שלנו. יש אנשים שייסווגו את כל הסיפור שלהם כמזרחיים כנגד אשכנזים. האשקלונים נגד הפרידמנים. אבל מבחינתי זה "מלחמה" של הישראלים כנגד אנשים שחיים בעבר ובתחושה ששוב הגיע האשכנזי לדפוק אותם. אין זה אשכנזים כנגד מזרחיים כי לסופר אשכנזי שלהם (צבר) יש סבא שנולד במרוקו ובפעם האחרונה שבדקתי לא מצאתי שיטרית שנולד בפולין.
אז מה יש לנו כאן?
מישהו שמכנה את עצמו ישראלי והוא בעצם הישראלי המכוער שלא המשיך קדימה אלא שקוע בעבר ומעביר לבת שלו את אותו חינוך כושל של: לקחו,עשו לי, מגיע לי, דפקו אותי.
אני מבחינתי שייך לקבוצת "הפרידמנים" הם מייצגים את החברה שבה הייתי רוצה לחיות בה. חברה פתוחה שמקבלת לשורותיה בלי שום תנאי ערביה והומו. שיש בה חננה מבינימינה עם בליין מת"א, חוזרת בשאלה עם ליצן קרקס. כל אלה ולא מישהו שכל היום יושב, מעשן, מקלל, רומס אנשים ומתרברב על כך שהוא זיין מישהי וקרא לכל החברים שלו לעלות עליה (יוסי בובליל ברגע של גאה).
יכול להיות שאחרי המייל הזה יסקלו אותי באבנים בפעם הבאה שאני אחזור הביתה לאשקלון, אבל אני חושב שזה מספיק חשוב. אני חושב שזה חשוב להראות שאולי זה היה מצחיק בהתחלה, אבל אלו לא האנשים שאנו רוצים להכתיר כמלכי הפופולאריות הבאים. לא לתת לאנשים האלה את הבמה, את הניצחון ואת המחשבה שהדרך שלהם היא הנכונה.

אז בפעם הראשונה אני הצבעתי ובפעם הראשונה אני מבקש גם מכם להצביע.
שילחו 5 ל2020. אם בא לכם כמובן..
אסיף.

בהצלחה לכולנו.

דצמ' 14

לפני כמה חודשים טובים ראיתי לראשונה את סרטו של אל-גור, "אמת מטרידה". (אתר הסרט)
אי אפשר לראות סרט כזה ולהשאר אדיש. הרי ברור לכולנו שמשהו לא טוב קורה כאן.
גם אם זה מוגזם, גם אם זה לא מדוייק, גם אם זה ניתן לפרשנות, זה דיי ברור שאנחנו עושים לא מעט נזק
לעולם שלנו.

יצאתי מהסרט בתחושה של "וואו, חייבים לעשות משהו".
ואז נתקלתי במלא בעיות, אין לי באמת מקום למחזר בו.. אין לי באמת דרך להשפיע על התנהלות הדברים במדינה.

תירוצים עלובים..לא? אין לי פח של מחזור נייר ליד הבית.. אוי אוי אוי כמו שקרן מור היתה אומרת.

אתמול ראיתי את הסרט החדש של קיאנו ריבס שחזר אלינו אחרי תקופה.. "העולם עמד מלכת".
בפשטות מנהיגי היקום דנו ביחס תושבי כדור הארץ אל הכדור, והגיעו למסקנה שאנחנו הורסים אותו.
כתוצאה מכך הוחלט להשמיד את כל מה שיש על הכדור ולבנות כאן מחדש את האנושות או משהו דומה.

תחשבו על זה, זה דיי משעשע שאם יש מנהיגי ייקום איפשהו, והם מאוכזבים מאיתנו על איך שאנחנו מתנהגים לנכס שלנו.

אז החלטתי לעשות מעשה:
1. לכתוב את הפוסט הזה, שבטח יגיע לחלק מהאנשים לפחות.
2. אני מתחיל למחזר..לא זורק יותר בקבוקים. גם אם יהיה לי בבית הר של בקבוקים.
3. כנ"ל לגבי ניירות (ואני מנוי לעיתון דה-מרקר..אין מה לעשות, אין תחליף לעיתון מנייר)
4. חסכון במים - לא משאירים ברז פתוח בזמן צחצוח שיניים (את זה אני כבר מיישם כמה שנים תודות לשני).
5. לא אוגר שקיות ניילון, ננסה להשתמש בהם בתבונה.
6. לא לוקח שקיות מחנויות אם אני יכול (למשל אם אני קונה עיתון).

אלה הדברים שעלו לי לראש, שאני האזרח הקטן יוסי, יכול לעשות בקלות.
אם יש לכם עוד רעיונות, אשמח אם תשתפו.

לחיי כדור הארץ.
יוסי

דצמ' 11

בעשור האחרון תחום התקשורת הפך ממותרות למוצר בסיסי שלא ניתן להתקיים בלעדיו.

רואים את עצמכם בלי הסלולרי שלכם? מה תעשו בלי הVOD של הוט או בלי מכשיר הקסמים של יס - היס-מקס?

קדימה חברים, לא צריך לוותר על זה..אבל אפשר לחסוך כסף ולשלם פחות.

אז הנה תחילת הטור - סיפור אמיתי מחיי.

לפני כשנה הטלפון הסלולרי שלי נפל למים, סיפור ארוך. אני חושב שבאותו רגע חשתי שחרב עליי עולמי. הגעתי לנקודת השירות של פלאפון תוך 10 דקות כשאני חיוור, לחוץ ואפשר לומר מעט היסטרי. להפתעתי לא צחקו עלי שם, הם הבינו את המצוקה שלי. "המספרים… את חייבת להציל אותם. ואם אפשר גם את התמונות… אבל המספרים זה הכי חשוב… לא, את לא מבינה…זה קריטי".

לפני 20 שנה חיינו בישראל של ערוץ טלוויזיה אחד, ספק טלפון אחד ואחד אלוהינו. היום יש לנו מכל וכל. כלכלת שוק קוראים לזה - ככל שיהיו יותר נותני שירות, כך תגבר התחרות והצרכן ירוויח.
בגדול זה נכון, יש לנו את היכולת להרוויח אם ננהג בחכמה וננצל את זכויותינו. כשאנחנו חושבים שהמחיר הוגן – קונים. וכשלא – לא קונים.

תחום התקשורת תופס היום חלק משמעותי מאוד בהוצאות המשפחתיות שלנו. אינטרנט, סלולרי, קו טלפון נייח, טלוויזיה עם שלל ערוצים – איך אפשר לחיות בלי זה. הנורמה החברתית מכתיבה לנו את הסלולרי כסטנדרט בסיסי בדיוק כמו קורת גג. אני רואה משפחות במינוס שלא מסוגלות לנתק את הכבלים או הלווין.

בהמשך הטור ישנם טיפים לכל תחומי התקשורת.. אז הכנסו וקראו. לחצו כאן או שם.

דצמ' 05

בימים האחרונים סוגיית בית השלום/מריבה היה בשיא הכותרות בכל מקום - טלויזיה, עיתונים, אינטרנט, רדיו.

את האמת? אין לי דיעה מוצקה בעיניין.
אני לא בטוח אם היה צריך לפנות את המשפחות שמתגוררות במקום, ואולי הוגן היה לתת להם לגור במקום
עד שבית המשפט יועיל בטובו להכריע באם הקניה היתה כדת וכדין.

אבל ! בימים האחרונים פשוט התביישתי במתנחלים/מתיישבים (תלוי בצד הפוליטי שלך).
התנהגותם היתה פשוט מביכה ומבישה, ובעיניי מאוד מאוד לא משקפת את העם היהודי.
התחושה שלי היתה שהם לא באמת מקבלים את מרותה של המדינה ושל בית המשפט.
האלימות שהופגנה במקום נגד ערביי חברון היתה נוראית, האלימות שהופנתה לעבר השוטרים והחיילים היתה בלתי נסלחת. לדוגמא אביא דווקא את הירי נגד פלסטינים, פשוט נורא.

לצערי המנהיגים גימגמו. שמעו אותם.. אבל זה לא היה מספיק חזק לדעתי.
בכל מקום גינו ברמה העקרונית את ההתנהגות, אבל הרגשתי שהמדינה מחפשת איזשהו פתרון רגיעה, פשרה כלשהי.
ואני שאלתי את עצמי.. "מה זה? זו המדינה שלי? פוחדת? מתרפסת מול מפרי חוק?"

אתמול שוטטתי בארץ במסגרת אימונים כלכליים של משפחות גם בדרום וגם בשרון וליוו אותי שדרי גל"צ.
גם אילנה דיין וגם רינו צרור (זה הזמן שלקח לי להגיע לדרום הארץ דיברו על הפשרה עם נציגי הבית ומשרד הביטחון.
התחושה ששודרה היתה שלא יפנו את הבית, אלא יחכו להכרעת בית המשפט בעניינו.

יצאתי מהמשפחה בדרום אחרי כמה שעות, ואני מדבר עם אסי (שהוזכר כאן כבר כמה פעמים בפוסטים השונים), והוא מספר לי שהבית פונה בטריק של אהוד ברק בצהריים תוך שעה.

אני לא יודע להסביר לכם.
גם הייתי בדרום שמי שמכיר אותי יודע שיש לי חולשה למקום וגם הסיפור הזה שבה המדינה שלי לא וויתרה על ריבונותה בבית פשוט גרמו לי גאווה אדירה.
"דיי!! איזה מלך. אני בשוק" זו בערך היתה התגובה שלי, אסי, אוהד מושבע של אהוד, כמובן שהיה יותר ממשועשע מהענין.
ואני יודע שבמשך שנים רבות אני אקבל תזכורת לשיחה הזו, וגם לפסקה הבאה.

אני לא מאוהדי אהוד ברק, ממש לא אפילו.
אבל אני בהחלט מוריד את הכובע או מצדיע לו (לפי מה שהוא מעדיף).
זה היה אקט מנהיגותי מהשורה הראשונה, שלא מייצג אותו אישית בלבד, אלא את המדינה שלי.
אני יודע שיהיו שיגידו שזה אקט פוליטי בגלל הפריימריז שנדחו בכוונה מיום שלישי, כדי שהוא יוכל לתזמן את הכל ביחד.
אבל נראה לי שהפעם, וגם אם יש בזה ניצוץ של פוליטיקה, זה בהחלט היה הדבר הנכון.

זו האמירה שהמדינה שלי צריכה לתת לכל אזרחיה.
יש מדינה.יש חוק במדינה הזו. יש אזרחים. אזרחים מצייתים לחוק.
זה הבסיס לעצם קיומנו כאן כחברה - שמאל וימין, מתנחלים ואנשי ת"א, ערבים ויהודים וכו'..

ואם כבר במחמאות עסקינן, עוד מחמאה לא שיגרתית מפי.
אני מחמיא למפלגת העבודה על הנבחרת. באמת שיש לה נבחרת מאוד אטרקטיבית, צעירה ומיוחדת.
אולי סוף סוף הצעירים יחזירו למפלגה את הרצון לשלוט ולחיות.
(ובחרתי להתעלם מהפאדיחה של קריסת המחשבים ביום הפריימריז..אבל הנה בעצם הזכרתי את זה - אז אני מאוזן).

אני מחכה בקוצר רוח כדי לראות את הנבחרת של קדימה ושל הליכוד.

אז היתה לנו גאווה ופירגון.
ולכם שתהיה שבת שלום.

דצמ' 04

טוב, עדיין אפאחד לא צעק עליי ככה בפגישות ייעוץ.
אבל זה עולה באופן כזה או אחר כמעט כל פעם.. "אין לנו מאיפה לקצץ, יוסי". "רוצה לראות מה יש לנו במקרר?". "טוב, תגיד לנו מה לעשות!".

אני אגב לא נשבר.. המשפטים האלה מראים שיש לנו עבודה.

אבל אולי בעצם יש עוד אלטרנטיבה? אם במשוואה שלנו יש גם הכנסות וגם הוצאות.. ואנחנו תמיד מדברים על ההוצאות, אולי אם נדבר על ההכנסות שלנו, נמצא עוד טריקים לשנות את המצב לטובתנו.

הטור השבועי שלי בנענע10 עוסק הפעם בהגדלת ההכנסה.
לא. אני לא חי בסרט ואני גם לא חושב שזה כזה פשוט להגדיל הכנסה. הרי אם זה היה פשוט, כנראה שכולנו היינו מגדילים את ההכנסה שלנו כל הזמן.
אבל אם זה חשוב לנו, אז אנחנו כנראה מוכנים לעבוד קשה לטובת העניין.

אתם מוזמנים לקרוא..להגיב..להציע עוד רעיונות ואולי אפילו ליישם משהו. (מירי - תתחילי למכור עוגות :) )
הנה שוב פעם הלינק.. לינק לינק לינק

שלכם

יוסי.

 

דצמ' 01

הטור האחרון שלי בנענע10, עסק בבורות הכלכלית שלנו.
נכון שאפשר ויש מצב שגם צריך להאשים את המדינה בכך שלא מחנכת אותנו עוד בשלב הילדות, אבל
אני כמאמן אישי דורש מעצמי ומכל אחד מאיתנו לקחת אחריות אישית ולא להאשים את המדינה, סתם כי זה הכי קל
וכי אין מה לעשות עם זה באמת.
אני גם לא נולדתי עם מושגי כלכלה בפה, וגם לא חינכו אותי לזה..אותי חינכו לציונות, אהבת המולדת - כסף היה משהו קצת אחר. אבל, זה נראה לי חשוב..חשוב מדיי מבשביל להתעלם מזה.
כבר בצבא ארגנתי לחיילים שלי כמה הרצאות על כלכלה שהעביר האב הרוחני (מצחיק להגיד רוחני על כסף לא?)  שלי בתחום :) (תודה אסי)

טוב, די. הנה הטור..בהצלחה, ממליץ בחום ליישם את הטיפים שכתובים בו.

משבר, משבר, משבר. כל הזמן מדברים על המשבר הכלכלי הכי גדול מאז המשבר של 1929. הבורסה משתוללת, מדברים על קריסה של 20 בנקים בארה"ב, חוששים מהקריסה של הטייקונים הישראלים. אנשים צועקים "מיתון, מיתון", קופות הגמל צונחות וההסתדרות דורשת ומקבלת סוג של רשת ביטחון.
נראה כאילו העולם השתגע, לא?

אז אמנם הכל התחיל ממשבר הסאב-פריים בארה"ב, אבל כמו משחק דומינו התחיל להפיל את כולם. בטור השבוע אני לא הולך לתקוף את רשת הביטחון של האוצר או את יו"ר ההסתדרות על ההתנהלות שלו, אני לא הולך לכתוב בזכות הקפיטליזם או הסוציאליזם. היום נדבר עלינו, האנשים הפשוטים.

אנחנו, האנשים הפשוטים, לא מבינים בכלכלה ויותר גרוע מזה לא מבינים שכלכלה, או יותר נכון הכסף שלנו, קובע הכל. לא מעט אנשים, ואני בעברי גם הייתי כזה, מתכחשים לתפקידו הקריטי של הכסף בחיינו. גם אני נותן עדיפות ראשונית לנפש שלי, אבל מצד שני אני מבין היום שכמות הכסף שבידיי תקבע את רמת החיים שלי, את רמת החינוך של ילדיי, את רמת הבריאות שלי ושל משפחתי וכמובן את רמת החיים שלי לאחר שאפרוש מהעבודה היומיומית. אז כסף הוא אולי לא הכל בחיים, אבל הוא לא מעט בהם.

 

אנחנו לא בונים לעצמנו תקציב, אנחנו זורמים עם החיים כי הרי חיים רק פעם אחת. אנחנו הולכים לבנק לקחת הלוואה ואנחנו לא מבינים מה הם אומרים לנו: מה זה הפריים הזה, צמוד למה, מה זאת אומרת הבנק לא אישר.
אנחנו רצים לחברת האשראי שלנו ולוקחים כרטיס אשראי מתגלגל - אנחנו לא יודעים מה זה אומר, כמה אנחנו משלמים על זה או איפה הריבית גבוהה יותר. כמובן שיש את המשפחות שמסתבכות ולוקחות הלוואה גם בשוק האפור, אבל לזה כבר לא ניכנס.

"מה הוא רוצה מהחיים שלנו" אתם שואלים את עצמכם. יש לי תשובה. אני רוצה שיהיו לכם חיים טובים יותר, וזה יקרה באמת רק אם נתחיל להבין במתרחש מסביבנו.

עלינו לנהל את עצמנו, לקבל החלטות, להפסיק לזרום, להתמודד עם המצב הכלכלי שלנו לטוב ולרע, ולא להתעלם, לברוח ושאר מחלות מודרניות שסיגלנו לעצמנו.

יופי, חכמה גדולה, אז איך עושים את זה אתם שואלים? הנה כמה טיפים כדי לעשות את הצעדים הראשונים:

1. לימדו את העולם הכלכלי הסובב אתכם

אנחנו לא צריכים לעשות תואר ראשון או שני בכלכלה, לא זו המטרה. אבל חובה עלינו, בעולם שכולו מתבסס על כסף ועקרונות כלכליים, להכיר ולהבין מושגי בסיס. לא חייבים ללכת לקורסים בנושא, אפשר בהחלט להתחיל בלקרוא ספרים ולחפש באינטרנט. אני ממליץ להתחיל עם "אבא עשיר, אבא עני", אבל באמת שיש כיום מגוון רחב מאוד של ספרים.

בעידן בו המידע נגיש לנו כל הזמן באינטרנט, זו לא בעיה למצוא הסבר כמעט לכל מונח ברחבי הרשת ובכל שפה רלוונטית. האם אתם יודעים מה אומר מדד המחירים לצרכן? אינפלציה? אג"ח? מק"מ? ריבית פריים? מאוד פשוט להתעלם מהמושגים הללו שעוטפים אותנו. הכינו רשימה של מושגים שאינכם מבינים וחפשו עליהם חומר.

2. קראו עיתונים כלכליים

עיתון כלכלי יכול להיות פיסי ויכול להיות אינטרנטי, אפילו מקריאה יומיומית של כותרות בלבד אפשר להבין איך הדברים זזים. אני מניח שמי שלא קרא עיתונים או אתרים כלכליים גילה את המשבר הכלכלי הנוכחי הרבה אחרי שהוא כבר החל.

 

 

להמשך הטור לחצו עלי.

תהנו, יוסי

דצמ' 01

טוב, אני מצטער, אני לא יכול שלא להצטרף לתנועה העולמית שאומרת שאנחנו מאמינים.
ואגיד בצורה קיצונית, ומקווה שתקבלו את זה בשלום, אבל אם אפרו-אמריקאי יכול להיות נשיא ארה"ב (ואני ממש בעד!),
אז בהחלט בהחלט שאנחנו יכולים לצאת מהמינוס בחשבון הבנק שלנו.

קדימה לטור..

"אנחנו באמת לא מבינים איך זה יכול להיות. אנחנו נראים לך משפחה שחיה חיי מותרות?" - זה היה בערך המשפט השני שבני הזוג ישראלי ממרכז הארץ אמרו לי בפגישה שלנו שבוע שעבר. משפחת ישראלי היא משפחה מאוד טיפוסית, משפחה שחיה עם מינוס בחשבון הבנק שלה, כמו רוב המשפחות בישראל.

כולנו מכירים את החוק הבסיסי שבו אנחנו אומרים "הוצאות תמיד יהיו קטנות מהכנסות", הרי זה לא שגיליתי את אמריקה עם המשפט הזה. למרות זאת יותר, ממחצית מאזרחי ישראל מוציאים יותר ממה שהם מכניסים.

אז אמר לי דני, "מה אתה רוצה? איך אני יכול לחיות מהמשכורת הזו?". והוא צודק. זו שאלה קשה מאוד. אנחנו רוצים הרבה, אנחנו רוצים את החינוך הכי טוב לילדים שלנו, ואנחנו רוצים את הבגדים הכי טובים עבורם . ואם אין לנו משפחה אז אנחנו רוצים לחיות את החיים - לצאת, לבלות, לראות עולם. אם אנחנו זוג צעיר אנחנו רוצים את החתונה הכי טובה ואז לקנות את הבית הכי יפה והכי גדול עם הסלון הכי טוב שרק אפשר.

 

תוציאו את המינוס מהלקסיקון

לא לחיות במינוס

 לא לחיות במינוס 
 צילום : אימג`בנק/GettyImage 
 
אמרתי לדני "אתה צודק, מהיום ובכל חודש אני אתן לך עוד 5,000 שקלים, ואז הכל יהיה בסדר". דני הסתכל עלי בשוק, חייך קלות ואמר לי "נו, אתה לא רציני". נכון שאני אדם ציני, לפחות כך טוען מי שמכיר אותי, אבל עניתי לו בפשטות "דני, אני מאוד רציני, אבל אתה מאוד לא רציני".

זה לא משנה אם אתם בעלי משפחה, רווקים, סטודנטים או אלמנים, לחיות במינוס בחשבון הבנק צריך לצאת מהלקסיקון שלכם. זה לא בריא, זה מכניס ללחץ, זה עוצר אותנו ולא מאפשר לנו להשיג את המטרות שלנו בחיים.

בכתקשורת הכלכלית פורסם השבוע על עימות בין טורקיה לבין הבנק העולמי. הראשונה טוענת כי היא לא במשבר כלכלי והבנק העולמי טוען שכן. מי צודק? כנראה שהבנק העולמי. כמו שר האוצר הטורקי, גם אנחנו קודם מכחישים – "זה רק החודש ככה, חודש הבא הכל יהיה בסדר, הנה לוקחים הלוואה אחת ויש לנו דף חלק בבנק".

זה נכון שלוקח זמן להבין שיש בעיה, ככה זה לפחות אצל רובנו, אבל כמה שנקדים להתייחס אל הבעיה הכלכלית שלנו, ככה נקדים לסיים את הטיפול בה וכך זה יהיה פחות כואב.

אז איך נזהה שאנחנו בבעיה?

בחנו איפה אתם עומדים אל מול הסעיפים הבאים:

1. האם אתם תמיד במינוס בחשבון הבנק שלכם

2. האם אתם מחזיקים יותר מחשבון בנק אחד ומנסים לשחק עם המסגרות של החשבונות השונים

3. לקחתם הלוואה כדי לאפס את המינוס ולהתחיל מחדש ואתם שוב במינוס

4. אתם לא מצליחים לחסוך לשום דבר, הכסף "נעלם" לכם

5. כשחמי, פקיד הבנק שלכם מתקשר, אתם לא עונים ומתחילים להזיע

6. אין לכם מושג מה מצב חשבון הבנק שלכם או על כמה עומד המינוס היום

7. אתם לא יודעים על מה וכמה אתם מוציאים בחודש

אז אם אתם מזדהים עם אחת השאלות שהוזכרו פה, נורה אדומה צריכה להתחיל להבהב לכם בראש. לכן, חברים - חייבים לעשות משהו בנידון.

מה הצעד הבא? כנסו לטור..ותראו.