קניה בסופר זה מדע מדוייק על אף שזה גם בילוי, לפחות בעבורי.
אני נהנה מאוד לעבור מדף מדף ולראות מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות.
אבל, בלי לשים לב אנחנו שופכים בסופר את מירב כספנו, וזה כבר פחות טוב.
אז מה שכיף זה להסתובב ולא לקחת כל דבר :)
הטור השבועי שלי בנענע 10 עוסק השבוע במדע המדוייק שנקרא קניות, אם תלכו לפי הטיפים הללו, כנראה שלא תיפלו במלכודות המבצעים, הריחות והצבעים שהסופר טומן לנו כל הזמן.
ב-ה-צ-ל-ח-ה!

הקניות השבועיות בסופר תופסות מקום גבוה מאוד בהוצאות המשפחה החודשיות. יוסי מלמד מרכז עבורכם 10 עצות לקנייה נכונה שיעזרו לכם לחסוך בהוצאות, בלי לחסוך באיכות החיים

קניות בסופר. כולנו עוברים את זה פעם אחת בחודש או יותר. אישית, אני מת על קניות, אני יכול לעבור לגור בסופר. תנו לי עגלה וקדימה לדרך, אני עובר על כל המדפים בסופר ועל כל המוצרים ונהנה. בחיי. אבל לא התכנסנו כאן היום כדי לדבר על הנאות החיים שלי, נכון?

אנחנו הישראלים הולכים לסופר ולא מסוגלים להגיע לקופה לפני שהעגלה עולה על גדותיה. אנחנו אוהבים את המבחר העצום, את המבצעים בכל מקום ואת המחירים הזולים שמציעים לנו. אבל אפשר אחרת. עולם הצריכה שלנו השתנה מאוד בשנים האחרונות, כמות המוצרים בסופר הפכה להיות עצומה, המבחר אדיר.

אני מניח שכולנו זוכרים איך פעם היה רק שוקולד שחר ושוקולד עלית למריחה, מיונז של תלמה בלבד וקטשופ של אסם. היום המדפים מלאים בסוגים שונים של ממרחים וסוגים שונים של טונה ושימורים. המקררים מלאים בירקות קפואים, סוגי מאפים ובשרים. וכמובן אינסוף מוצרי ניקוי.

אז מה נשאר לנו? כרגיל זכות הבחירה על מה להוציא את הכסף שלנו ועל מה לא.

קניות בסופר תופסות את המקום השני או השלישי בהוצאות המשפחה החודשיות. אנחנו יכולים לקצץ בתקציב הזה לא מעט מבלי לפגוע ברמת החיים שלנו. לכן ריכזתי כאן מספר טיפים למסע קניות חכם ונבון בסופר.

1. הכינו רשימה מראש

הטיפ המרכזי שכל יועץ לכלכת משפחה נותן הוא "הכינו רשימה של מה שאתם צריכים". עצם הכנת הרשימה חוסכת לא מעט כסף במסע הקניות, ובנוסף חוסכת התלבטויות רבות מול המדפים. מצד שני, איך אפשר להגיע לסופר עם רשימה ולא לחטוא קצת? הטריק הוא למסד את החטא. אני מרשה לעצמי לקנות עוד חמישה מוצרים עד 50 שקלים מעבר לרשימה. הוגן, לא?

2. הגבילו עצמכם בסכום הקנייה

משפחה ממוצעת בישראל (שני מבוגרים ושני ילדים) קונה בסופר ב-1,800 שקלים בחודש. איפה אתם אל ביחס לממוצע? הגדרת תקציב הקניות חשובה מאוד, מאחר וכפי שציינו, זו ההוצאה השנייה בגודלה בחיי משפחה אחרי הוצאות הדיור.

3. קנו רק מה שצריך לחודש זה

אין סיבה להחזיק בבית מינימרקט עם 8 אריזות פסטה פסטות ו-20 קופסאות טונה. ניתן לחזות פחות או יותר מה אנחנו צריכים עד לקניה הבאה, ובכך להוזיל את הקניה החודשית. יוצא מן הכלל הינם המבצעים של מוצרים שאנחנו צורכים באופן שוטף כמו סבון כביסה ונייר טואלט.

4. לא לקחת את הילדים לסופר

הילדים יוסיפו לכם 10% להוצאות בקניה, במקרה הטוב. אבל אם לא היתה ברירה ולקחנו אותם, שחקו איתם משחק: "דני, יש לך 10 שקלים לקנות מה שאתה רוצה". כאן אנחנו מתחילים לחנך את הילדים שלנו למושג הכסף ולערך שלו. זה עדיף על פני "תבחר דבר אחד", שכן יכול להיות שהילד יחליט לקנות שני דברים זולים ב-10 שקלים. הכי יפה יהיה אם דני הקטן יגיד לכם "אמא ואבא, אני רוצה לחסוך אותם לקניה הבאה".

את המשך הטור אתם יכולים לקרוא בלינק הזה או סתם ללחוץ כאן.

אם הייתי בצבא עכשיו כנראה שהייתי אחראי על הטקס ביחידה שלי, אבל אני לא. וכל יום זכרון או חג מאוד חסר לי הטקס הקטן והחשוב שעושים. איפשהו במעלה הדרך מאבדים את זה, ואז יום הזכרון הופך להיות עוד יום של שירים מדהימים ברדיו וסרטים עצובים בטלויזיה (מי שלא נשבר ועובר לVOD או לסרטים ביס-מקס).
כשעבדתי במקום העבודה האחרון שלי, חברת אלגוטק, ארגנתי טקס בחברה ליום השואה וליום הזכרון.
אני חושב שהיינו חברת ההי-טק היחידה שעשתה את זה. והיה מאוד מרגש לדעתי.

אז חברים, השנה הטקס יהיה מיוחד במינו ויתקיים ממש כאן בבלוג שלי.
כל אחד יוכל להסתכל בזמנו החופשי.
=================================================================

 דברי פתיחה:

עברו 13 שנים מאז אותו מוצאי שבת שחזרתי מהבורגר-ראנץ' בבת-ים עם נטאלי וזהבית. שמענו מישהו צועק בחלון "דלכחילחדגכ נרצח". לא הבנו על מה מדובר, נטאלי עלתה הביתה ואני המשכתי לביתי.
בבית הבנתי מי נרצח, ההלם היה דיי גדול. לא כל כך ידעתי מה אני אמור לעשות.
הייתי תיכוניסט וגם יו"ר מועצת תלמידים של בית הספר שלי, חשמונאים בבת-ים.
באותה תקופה הייתי רחוק מרבין מאות אלפי קילומטרים בדיעות הפוליטיות שלי.
אבל בתור דמוקרט אמיתי הרגשתי שמישהו גנב לי את המדינה מבלי שאני אשים לב.

איך יכול להיות שרצחו ראש ממשלה בגלל הדיעות שלו?

בכל מקום שמדברים על רבין בימינו מציינים שרבין מייצג את הישראלי, אני לא יודע כמה זה נכון.
ואני לא יודע גם כמה יום הזכרון של רבין בא לדון במורשתו הפוליטית, זו לא הרגשתי. אני מרשה לעצמי לומר זאת דווקא כי אני קרוב אליו היום בדיעות שלי מאי-פעם. (אם מישהו מהכיתה שלי שומע את זה, אז הוא כנראה מתפחלץ).

בעיניי יום הזכרון ליצחק רבין דן בדמוקרטיה שלנו. ביכולת שלנו להבחר ולהוביל את המדינה מבלי לחשוש שמישהו שלא נראית לו הדרך יקום ויעשה מעשה לא לגיטימי. בדמוקרטיה הכלים שלנו כאזרחים ברורים מאוד - הפגנות, בחירות, עיתונים ועוד. רצח לא משתייך לרשימת הכלים הללו.

אין לנו דרך אחרת וגם לא ארץ אחרת פרט לישראל דמוקרטית, וזו הצוואה שאני מרגיש שרבין הותיר לי.

העצרת האחרונה בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין של היום):

מתוך הנאום האחרון של רבין:

תמיד האמנתי שמרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת הזו, מוכיחים, עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות.

אבני דרך בחייו של רבין (מתוך האתר של מרכז מורשת רבין)

 שיר הרעות:

אנחנו פה למטה אוהבים אותך
הספד נועה בן-ארצי, נכדתו של יצחק רבין, בהלוויה, ירושלים, 6.11.1995.

        תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על השלום. אני רוצה לדבר על סבא שלי.

תמיד מתעוררים מסיוט, אבל מאתמול אני רק מתעוררת לסיוט. הסיוט של חיים בלעדיך – וזה בלתי ניתן לעיכול.

הטלוויזיה לא מפסיקה לשדר את תמונותיך, ואתה כל כך חי ומוחשי, שאני כמעט נוגעת בך. אבל רק כמעט, כי כבר לא אוכל.

סבא, אתה היית עמוד האש שלפני המחנה, ועכשיו נותרנו רק המחנה, לבד, וכל כך קר לנו ועצוב. אני יודעת שאנשים מדברים במונחים של אסון לאומי, אבל איך תנסה לנחם עם שלם או לשתף אותו בכאב הפרטי שלך כשסבתא לא מפסיקה לבכות ואנחנו אילמים, מרגישים את החלל הענק שנותר ריק בחסרונך.

מעטים הכירו אותך באמת. הם יכולים כעת לדבר אודותיך עוד הרבה, אבל אני מרגישה שהם אינם יודעים כלל עד כמה ענק הכאב, האסון וכן, זו שואה, לפחות עבורנו, המשפחה והחברים שנותרנו, רק המחנה שלך, בלי עמוד האש שלנו.

סבא, אתה היית ואתה הגיבור שלנו.

אני רציתי שתדע שכל מה שעשיתי, תמיד ראיתי אותך לפני העיניים. הערכתך ואהבתך ליוו אותנו בכל צעד ובכל דרך, וחיינו לאור ערכיך תמיד. מעולם לא הזנחת, ועכשיו הזניחו אותך. והנה אתה, הגיבור הנצחי שלי, קר ובודד, ואיני יכולה לעשות דבר להצילך. אתה כל כך נהדר.

גדולים ממני כבר ספדו לך, אבל איש מהם לא זכה לליטוף הזה של ידיך החמות והרכות, החיבוק החם שהיה שמור רק לנו. לחצי-החיוך שלך, שתמיד אמר לי כל כך הרבה, אותו חיוך שכבר אינו וקפא עמך. אין בי תחושת נקם, כי הכאב והאובדן שלי גדולים כל כך, גדולים מדי. הקרקע נשמטה תחת רגלנו, ואנחנו מנסים איכשהו לשבת בחלל הריק שנותר, אך ללא הצלחה מיוחדת בינתיים.

אני לא מסוגלת לסיים, אבל כנראה שיד זרה, יד עלוב נפש, כבר סיימה עבורי. בלית ברירה אני נפרדת ממך, גיבור, ומבקשת ממך שתנוח על משכבך בשלום, ושתחשוב ותתגעגע אלינו, כי אנחנו פה למטה אוהבים אותך המון. משיירת מלאכי שמים שמלווים אותך עכשיו, אני מבקשת שישמרו עליך ושישמרו עליך טוב, כי אתה ראוי למשמר שכזה.

אנחנו אוהבים אותך, סבא, תמיד.

 

 

שיר השלום - הלהקה.

 לשירת התקווה, אתם מתבקשים להגביר.

ניסיתי לא להכביד יותר מדי.
מקווה שהשקעתם כמה דקות קלות בשביל לזכור את היום המיוחד הזה.
לזכור את רבין הבן אדם שנרצח כי דעותיו היו שונות משל הרוצח.

תודה רבה שביקרתם,
כמובן שאשמח אם תפיצו את הטקס הזה הלאה לחבריכם במקומות השונים בארץ ובעולם.
יוסי מלמד.

בעקבות שיחות שלי עם אנשים על נושא המשבר הכלכלי והחשש של כולם מפיטורין החלטתי לכתוב את הטור השבועי שלי בנענע10 על הערכות לפיטורין. הטור השבוע נשען על פוסט שפורסם כאן בעבר, אך שודרג והותאם.

בינתיים כבר שמעתי על כמה שפוטרו להם.. אז בהצלחה בדרך החדשה.

ונעבור על הטור..

מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם אופטימי באופן כללי. אבל איך אומרים - "עם אופטימיות לא הולכים למכולת". בעקבות המשבר הכלכלי אנחנו קוראים בעיתונים על לא מעט פיטורים בענף ההיי-טק. חשוב לציין כבר כאן, שהטור הזה לא מיועד רק לאנשי היי-טק, אלא לכל אחד ואחת מאיתנו שעובד בעבודה סדירה, לא משנה מה שכרו ומה הם תנאיו.

האם אתם מוכנים ליום שיפטרו אתכם? האם לכם ולמשפחתכם יש רשת בטחון כלכלית שתעזור לכם להתמודד עם המצב? כמה זמן אתם יכולים לשרוד ללא עבודה?

אנחנו צריכים לדעת כמה אוויר לנשימה יש לנו, או בעברית - כמה כסף יש לנו בצד לטובת מקרה שכזה. בראשית אוגוסט האחרון כתבה דפנה מאור ב-TheMarker על סקר בבריטניה, המראה כי אנשים נמצאים מרחק של 11 יום בלבד מחורבן פיננסי אם יאבדו את מקום עבודתם. לצערי עוד לא קיימו סקר כזה בישראל, אבל משיחות שניהלתי במסגרת פגישות שלי עם משפחות, לרוב מדובר על טווח של חודש עד שלושה חודשים.

אמנם זה לא תענוג גדול להיות מפוטר ממקום העבודה שלך, במיוחד אם אתה כבר קרוב לגיל פרישה אבל אם מגיעים מוכנים ליום הנורא, הוא יהיה קצת-קצת יותר קל.

אז מה צריך לעשות?

1. לדעת ולהבין שמצב כזה יכול לקרות

הסטארט-אפ לא הצליח לגייס מספיק כסף ואין ברירה אלא להיפרד (קרה לי פעם אחת). המשבר הכלכלי הביא את החברה שלכם למסקנה שהיא תרוויח פחות? כנראה שזה יהיה זמן הקיצוצים והפיטורין. הדולר ירד והחברה שלכם תרוויח פחות, או שאולי המפעל שלכם לא זכה במכרז שהמנהל בנה עליו? יש מצב שתקבלו מכתב בקרוב.

חשוב להבין ולהכיר במצב שבו אני מפוטר מהעבודה שלי, נאלץ להתפטר, בוחר להתפטר או לסגור את העסק אם אתם עצמאיים. חברים, אני מצטער שאני אומר את זה, אבל זה באמת יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. בחודש האחרון כבר שמעתי אישית על לא מעט חברות שקיצצו בכ"א בתקופה זו, וממש לא מדובר רק בחברות היי-טק.

2. הכר זכויותיך

עלינו לברר מהם הזכויות שלנו, האם אנחנו זכאים לפיצויים מהמעביד שלנו? אם עבדתם מעל לשנה, התשובה היא כן. מה מגיע לנו מהביטוח הלאומי? קיצרתי לכם את התהליך, כל החומר מופיע באתר ביטוח לאומי. היעזרו גם במדריך הפיטורים שלנו.

אם אכן אתם זכאים לדמי אבטלה, אפשר בהחלט לוותר על ענייני האגו וללכת ללשכת האבטלה לחתום ולקבל את המגיע לכם מהמדינה. אתם משלמים על זה בכל חודש לא מעט כסף.

הייתי חייב לכתוב על זה בבוקר.

צפיתי עכשיו בנאום הניצחון של אובאמה בשיקגו לאחר ניצחון מוחץ על מקיין.
אני מניח שאפשר לחפור דיי הרבה בסוגיית הקמפיינים ועד כמה מקיין לא הצליח לסחוף כמו שצריך, ועל איך אובאמה ניצל את כל המדיות התקשורתיות והטכנולוגיות בעבור הקמפיין שלו, אבל אנחנו לא נעשה את זה פה.

אני מאוד אוהב רגעים כאלה.
פעם ראשונה שבארה"ב יש נשיא שחור.

תודו שזה פשוט מרגש.
מי שראה את הנאום לא יכל שלא להרגיש משהו.
אותי אגב הוא קנה כשאמר ל-2 בנותיו שהן זכו עכשיו בכלבלב הקטן שיקחו איתן לבית הלבן. (הכלב הנשיאותי!)

אני מקווה בשביל האמריקאים ואת האמת שגם בשבילנו שאובאמה יהיה מעולה בתפקידו.

אני מוסר לו מפה, וכן, אני יודע שהוא יקרא את זה.. המון בהצלחה. :)

יוסי.