טוב, אז מי שהציץ בבלוגרול שלי ראה שיש לי חברה וותיקה וטובה שקוראים לה מירי.
הבלוג של מירי עוסק בקונדטוריה, ובעודי נוסע הביתה לפני שבוע חשבתי..
"רגע!!! למה שמירי לא תציע לנו מתכונים לעוגיות למתנה לחג בהתאמה לפוסט על מתנות לחג שלי??!@?#@"

מייד התקשרתי, היא לא ענתה, שלחתי הודעה, אמרה שנדבר מחר, שלחה לי הודעה שהיא עסוקה ונדבר בערב,
דיברנו בערב, קראתי לה לדגל, היא נענתה, עבדה קשה, ו.. חברים..
הבלוג של יוסי גאה לארח את הפוסט המיוחד של מירי שמופיע גם בבלוג שלה וגם בטור שלה בעכבר העיר..
ולא אוסיף מילה..

 שנה מתוקה עם מתנה תוצרת בית

 

איך אתם בוחרים את המתכון לפיו תכינו את המאכל שאתם מתכננים להכין?
אצלי זה הולך באחת משלוש דרכים (אם אני לא מרגישה הרפתקנית מספיק כדי להמציא מתכון בעצמי) - או שאני רואה מאכל (בד"כ קינוח, אני חייבת להודות) שמישהו אחר הכין בבלוג אוכל או פורום מתכונים, והוא נראה כל כך טוב שאני לא יכולה להתאפק ומיד מכינה (מיד יכול לקחת עד חודשיים, לפעמים יותר). דרך שניה היא שבפורום מתכונים כלשהו, מאלו בהם אני גולשת, יש המלצה כל כך חמה על מתכון מסוים, שהוא נכנס ישר לרשימת ה"להכין בהקדם" שלי. ולפעמים אני פשוט נחושה בדעתי להכין משהו ספציפי, ואז מחפשת מתכונים אצל מקורות שאני סומכת עליהם. ומה משותף לשלוש הדרכים הללו? צודקים - המקור המהימן! שהרי אף אחד מאיתנו, אוהב לבשל או לאפות ככל שיהיה, לא ירצה להיתקל במצב בו הוא מחליט להכין מטעם כלשהו, בוחר מתכון, הולך וקונה מצרכים, טורח ומכין ולבסוף - אבוי, הכשלון!
הפעם רציתי להכין דובשניות ולא מצאתי מתכון שקסם לי בקרב כל ה"מקורות" שלי, אז הלכתי על האופציה השניה בטיבה - מתכון של מסעדת לילית הידועה.

יוסי, חבר טוב שלי, ובלוגר בעצמו, כתב באחד הפוסטים האחרונים שלו כמה טיפים לאיך לחסוך קצת כסף לקראת החגים הבאים עלינו (אך לא על כיסנו) לטובה. אחד מהם, שאהבתי במיוחד, היה להכין מתנות לחג תוצרת בית. אני מכירה לא מעט אנשים שעושים זאת, וזה הרבה יותר אישי ונחמד לקבל מתנה שכזו, לדעתי. חברה מפורום מתכונים שבו אני גולשת הכינה למשל, צנצנות של ריבת אגסים תוצרת בית, שאותן היא תחלק כמתנת חג בקרב המשפחה והחברים. גם אני הכנתי ריבת אגסים (וג'ינג'ר) מעולה, שעוד יסופר עליה, אבל לשימושנו הפרטי בלבד. זו הריבה האהובה עלי מכולן, ובכל יום אני גונבת ממנה כפית מלאה ומתענגת. ואם יש לחם טרי בסביבה -אז  אני כבר לא אחראית למעשי!

אבל נחזור למתנות החג. הרעיון של יוסי היה לתת צנצנת עוגיות מעשי ידיכם כמתנה. רעיון כלבבי! החברים שלכם גם יקבלו מתנה נחמדה ושימושית - צנצנת העוגיות, וגם יזכו להנות מעוגיות תוצרת בית, ולא סתם בית - הבית שלכם. אחח, זה מסוג המתנות שלי היו עושות את החג לגמרי. אז נרתמתי למשימה והרי לפניכם שני מתכונים לעוגיות שאפשר למלא בהן את הצנצנת המדוברת. האחד - עוגיות קלאסיות לראש השנה - דובשניות. אבי (בעלי) ואני פשוט מתים עליהן, ואיך שהן יצאו מהתנור לא יכולנו להתאפק וחטפנו אחת. וכמה שהן נהדרות היפהפיות האלה! מעט קשיחות מבחוץ ורכות מבפנים, טעמן עמוק ומתובל - פשוט גן עדן. הפכתי לי למטרה, כשהכנתי אותן, להצליח גם להכין את הציפוי האמיתי שלהן, כדי שיהיו בעלות מראה מקצועי אבל טעם וחומרים של בית. לצורך כך עשיתי כמה ניסויים - חלק מהעוגיות טבלתי באבקת סוכר לפני האפיה, חלק אחרי האפיה, חלק מרחתי בחלבון טרוף לפני האפיה, לחלק הכנתי ציפוי מאבקת סוכר ומעט חלב ברמות סמיכות שונות. בסוף, חברים, הצלחתי! הקליעה בול הייתה הציפוי של אבקת הסוכר והחלב, כאשר התערובת הייתה יחסית דלילה.

5 נסיונות ציפוי שונים - הימנית ביותר גולגלה באבקת סוכר לאחר האפיה, זו שבאלכסון לה מלמעלה גולגלה באבקת סוכר לפני האפיה, והשלוש האחרות צופו בציפוי המתואר במתכון, ברמות סמיכות שונות שלו הציפוי של זו הקרובה אלינו, זהה לציפוי הנהדר דונאטס (אותם רכיבים כמו במתכון לציפוי, אבל פחות חלב, על מנת להשיג סמיכות)

הדובשנית הקרובה אלינו מצופה בציפוי זהה לזה שמכינים לדונאטס, למעשה. מדובר באותם חומרים כמו במתכון, רק ברמת סמיכות גבוהה יותר (כלומר פחות חלב בתערובת)
אם דבש זה פחות הקטע שלכם, קבלו גם מתכון לעוגיות ה-כ-י אהובות אצלנו בבית, שבכל פעם שאני שואלת את אבי מה להכין - התשובה שלו היא "מייפל פקאן". אלה עוגיות נהדרות, שמרכיביהן העיקריים הם, ניחשתם נכון, מייפל ופקאן. את הדבש המסורתי מחליף מייפל, כך שלא תוכלו להגיד שהן לגמרי תלושות מרוח החג, יש להן מרקם נימוח ונמס בפה, והפקאנים מוסיפים קראנצ'יות נפלאה.
אבל לא משנה מה תחליטו לתת כמתנה בסופו של דבר, אני מאחלת לכם שנה טובה, ובעיקר מתוקה!
כמה הערות וטיפים לגבי הדובשניות:
* נדבק לכם הדבש לכוס או לכף בכל פעם שאתם מנסים למדוד ממנו כמות מסוימת? טבלו את הכף במעט שמן, או הזליפו מעט שמן לתוך הכוס, פזרו באופן אחיד והיפטרו מהשאריות. רק לאחר מכן עבדו עם הדבש וראו זה פלא, הדבש נענה לכם וזולג בכניעה לתוך הקערה, מבלי להידבק.

בכוס המדידה הזו הייתה כמות של חצי כוס דבש לפני רגע
* שימו לב, הדובשניות תופחות במהלך האפיה, וכמעט מכפילות את נפחן, סדרו אותן באופן מרווח על גבי התבנית, וגם קחו זאת בחשבון כשאתם מגלגלים את הבצק לכדורים - שלא ייצאו עוגיות גדולות מדי.
* כאמור עשיתי נסיונות של כמה סוגי ציפוי, כאשר המנצח היה זה המורכב מאבקת סוכר וחלב, וגם שם שיחקתי עם כמה מרקמים. מה שחשוב לזכור לגבי סוג הציפוי הזה הוא שתמיד אפשר לתקן - נוזלי לכם מדי? מוסיפים אבקת סוכר. סמיך מדי לטעמכם? מוסיפים עוד מ-ע-ט חלב. אז ההמלצה שלי היא להתחיל ב-2.5 כפות חלב אפילו על 100 גרם סוכר, ולהתקדם משם.
אם אתם מעדיפים ציפוי קצת פחות דביק - פשוט גלגלו את העוגיות באבקת סוכר - בנדיבות, כן?
מומלץ בכל מקרה לצפות את העוגיות לפי אחת ההצעות כאן, שכן ללא ציפוי הן לא מספיק מתוקות, לטעמי.

דובשניות / עיבוד שלי למתכון של השף עומר בן גל, מסעדת לילית
עבור כ-50 עוגיות בגודל בינוני (לאחר האפיה)
רכיבים:
1/2 כוס דבש
3/4 כוס סוכר חום כהה
1/2 כוס שמן
2 ביצים
3 כוסות קמח
1/2 שקית אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית תבלין ציפורן טחון
1/4 כפית ג'ינג'ר טחון
לציפוי:
100 גרם אבקת סוכר
כ-3 כפות חלב (ראה טיפים)
הכנה:
1. מחממים את הדבש בסיר על להבה נמוכה עד שהוא מגיע למצב נוזלי.
2. מוסיפים לדבש המחומם, תוך כדי ערבוב: שמן, סוכר ותבלינים.
3. מוסיפים לתערובת את הסודה לשתיה. שימו לב שבשלב הזה תיווצר תגובה כימית שתהפוך את הצבע של התערובת מחום כהה, לחום בהיר (אפילו מאוד), וייראה כאילו השמן נפרד מכל התערובת, וזה בסדר. מצננים את התערובת כ-20 דקות.
4. בינתיים טורפים בקערה נפרדת את הביצים ומוסיפים אותן בהדרגה לתערובת הדבש.
5. מקפלים לאט פנימה את הקמח ואבקת האפייה בעזרת כף עץ עד לקבלת מרקם אחיד וחלק.
6. מצננים את התערובת במקרר למשך שעה.
7. 20 דקות לפני תחילת האפיה, מחממים תנור ל- 180 מעלות.
8. יוצרים כדורים אחידים בגודלם ומניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. לא לשכוח לרווח אותם ריווח נאה (4-5 ס"מ), כי העוגיות הללו תופחות גם תופחות במהלך האפיה.
9. אופים במשך 15 דקות, או עד לתפיחה קלה של הדובשניות וקבלת ברק. השגיחו עליהן צמוד צמוד במהלך דקות האפיה האחרונות, כי על מנת שהמרקם שלהן ייצא בדיוק מושלם, יש להימנע מלחרוך אותן. בתנור שלי זה לקח 13 דקות.
10. מצננים את הדובשניות. בינתיים מכינים את הציפוי ע"י ערבוב החומרים בקערה קטנה - בינונית.
11. טובלים כל דובשנית בציפוי, ומניחים אותה בחזרה על נייר האפיה (או על הרשת, אם אתם משתמשים בכזו), עד להתייבשות וגיבוש הציפוי.
12. מכניסים לצנצנת או קופסא יפה, מקשטים, ונותנים מתנה למי שאוהבים.

עוגיות מייפל פקאן / עיבוד קל שלי למתכון של קרין גורן
עבור כ - 50 עוגיות
רכיבים:
200 גרם חמאה, רכה
1/4 כוס סוכר חום בהיר, דמררה (או 1/2 כוס אם לא תגלגלו את העוגיות באבקת סוכר לאחר האפיה)
2 כפות סירופ מייפל
1 כפית תמצית וניל
2 כפות חלב
2 כוסות קמח
קורט מלח
200 גרם אגוזי פקאן, קצוצים גס
אבקת סוכר, לציפוי
הכנה:
1. מחממים תנור ל - 170 מעלות.
2. מקציפים חמאה, סוכר, סירופ מייפל, תמצית וניל וחלב במיקסר עם וו גיטרה (הוו שדומה לאות K) במהירות בינונית עד לקבלת תערובת אורירית.
3. מוסיפים קמח ומלח, ומערבלים מעט, רק לקבלת בצק אחיד. מוסיפים את האגוזים ומערבבים קלות.
4. מקררים את הבצק 30 דקות.
5. מגלגלים כדורים קטנים מהבצק ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
6. אופים כ - 20 דקות, או עד שהעוגיות מזהיבות.
7. לאחר הצינון, מגלגלים באבקת סוכר.

מירי, את גאון קונדיטורי.
תודה רבה..זה טעים כל כך..

חברים, חג שמח ושנה מתוקה לכוללללםם :)
שלכם, יוסי.

טוב, התלבטתי אם לכתוב את הפוסט הזה, והחלטתי שהבלוג שלי הוא לא רק במה לדבר על כלכלת משפחה, אלא על כל דבר שמפריע לי או חשוב לי לומר.
מאז שאני זוכר את עצמי, פוליטיקה מעניינת אותי. זה בעיניי ההשתתפות הבסיסית שלי בחייה של המדינה.

הייתי רוצה להרגיש שלעומדים בראש המדינה וזה כולל קואליציה ואופוזיציה, באמת אכפת ממה שקורה במדינה.
בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד, והעומד בראש האופזיציה, עושה על פי חוקי הספר הדמוקרטי הכל כדי להפיל את הממשלה המכהנת כיום, ללכת לבחירות ולנסות לקבל את המנדט מהעם.
אין בזה שום דבר רע.

ברק, יודע שאין לו מה ללכת לבחירות היום, זה לא יעשה לו טוב, כך גם הגימלאים שעתידים (לפי התחזיות) להעלם מן המפה הפוליטית. אז הם עשו קצת קצת שרירים לציפי ליבני וכבר מתיישרים.
ברק היה צריך לרדת איכשהו מהעץ, אז הוא קורא להקמת ממשלת חירום לאומית.

חירום? למה חירום?
אנחנו במצב חירום?

האם המדינה צריכה עכשיו בחירות? האם אנחנו צריכים להוציא 500 מליון ש"ח עכשיו כדי לבחור את הממשלה?
האם זה סביר שמדינה תחליף ממשלה כל שנתיים? האם אתם יודעים שעלות הבחירות בסה"כ היא 1.5 מיליארד ש"ח (כולל העובדה שזה יום שבתון במשק)

אז נכון שאלה הכללים של הדמוקרטיה. התפקיד של האופוזיציה זה לנצל כל אופציה להפיל את הממשלה.
התפקיד של הממשלה זה למשול ולנסות להבחר שוב ושוב.
ומישהו צריך להצליח.

אני מקווה שציפי ליבני באמת תצליח במשימת הקמת הממשלה ואולי תצליח לעשות את התפקיד הכל כך חשוב הזה
עד לבחירות הרשמיות הבאות ב-2010. אני עוד יותר מקווה שאולי באמת היא תביא משהו קצת אחר למה שקורה כאן.
יש סיכוי, לא? 

אגב, שני הפנתה את תשומת ליבי לאחר שציפי ליבני נבחרה, שבראשות כל רשויות המדינה (המבצעת, המחוקקת והשופטת) עומדות נכון להיום נשים. קטע, לא? אנחנו המדינה הפמיניסטית ביותר בעולם :)

דבר אחרון, פורסם היום 24/9/2008, בדה-מרקר שישראל צנחה למקום ה-33 והלא מכובד במדד השחיתות העולמי. (היינו לפני שנה במקום 30). המדינה המערבית היחידה שנמצאת אחרינו ברשימה, היא איטליה.
אז חשבתי, עכשיו הסתיים המבצע של צה"ל להחזרת ציוד מבלי להזדהות.
אני מציע שניתן חנינה לכל המושחתים, אם הם יעזבו את תפקידם עד אחרי החגים.
כמה אתם חושבים שישארו? :-)

תפקידה של המדינה לתת לי לגדול בשקט, אז יאללה..שהחבר'ה שם למעלה יתחילו לעשות את זה.

ונסיים בשיר.

שנה טובה,
יוסי.

הטור השבועי שלי הפעם מתעסק בחשבון הנפש שאנחנו עושים כמיטב המסורת היהודית לקראת תחילת השנה והימים הנוראים.
רק שהפעם לא נתמקד בעבירות בין אדם לחברו, אלא ב"עבירות" הכלכליות שלנו. :)

הטור המלא מתפרסם כאן כידוע…

את המשפחה שלנו אנחנו אמורים לנהל כאילו הייתה עסק כלכלי, כלומר יש לה הוצאות, הכנסות ותזרים מזומנים מסוים. כל משפחה עם העסק שלה, באחת שני בני הזוג שכירים בהיי-טק, השניה בן הזוג עצמאי ובת הזוג בבית עם הילדים (או להפך), ובשלישית שני בני הזוג מרוויחים משכורת מינימום. על זה נאמר, כל אחד והחבילה שלו.

ההבדל בין עסק כלכלי לבין משפחה הוא שעסק אפשר לסגור, להכריז על פשיטת רגל, כמו הבנקים הגדולים בארה"ב, ולהמשיך הלאה בחיים. נכון שבני זוג יכולים להתגרש וכאילו "לסגור את העסק", אבל מה עם הילדים? והחובות? והאווירה בחיים? זה כבר יותר מסובך. זה אומר שאנחנו לא סתם צריכים לנהל את המשפחה שלנו כאילו הייתה עסק כלכלי, אלא צריכים לנהל אותה כאילו הייתה עסק כלכלי מצליח ומשגשג.

אז חברים, אני מבקש לזמן ישיבת של דירקטוריון המשפחה. ביום חמישי בשעה 19:30, אנחנו נתכנס בפינת האוכל של המשפחה ונתחיל לעבוד.

כותרת מפוצצת, נכון?
אני יודע..

זה אמנם לא הכותרת שבחר העורך של נענע 10 לתת לטור השבועי שלי שפורסם לפני יומיים למרות הבלאגנים בבורסות העולם :) אבל זו הכותרת שלי.

אז הנה ההתחלה של הטור, אני יודע שאני משוחד, אבל אני חושב שחובה לקרוא אותו :)

אחד הסרטים האהובים עליי הוא הסרט "הנשיא מאוהב". אנדרו שפרד מגלם בו את נשיא המדינה, שהוא גם אלמן ואב לבת נפלאה. הוא מתאהב בלוביסטית, סידני אלן-וייד ומתחייב לעזור לה בהעברת חוק ירוק כזה או אחר בתנאי שתשיג כמות מסוימת של קולות סנטורים.

אחרי שנאלץ להפר את הבטחתו ובזמן שהיא אורזת את חפציה ומתכוננת לעזוב את הבית הלבן, הנשיא מנסה להסביר לה משהו על סדרי עדיפויות: "מה את חושבת שקרה כאן היום? למשול פירושו לבחור. למשול פירושו להעדיף"

זהו ציטוט של (כביכול) נשיא מדינה וזה נכון ומדויק לכל מדינה, דמוקרטית יותר או פחות. אצלנו, למשל, מככב בכותרות החודש האחרון "תקציב 2009″. היכן יקצצו? בביטחון או ברווחה? אולי בחינוך?

 

לא את כולנו זה מעניין, הרי בכל זאת זה קורה במדינה ולא אצלנו בסלון (זה כמובן לא מדויק ובאחד הטורים הקרובים תהיה לי ולכם שיחה צפופה בעניין מודעות כלכלית) אבל כנסת ישראל ובה כל נבחרינו, מחליטה בכל שנה מהם הערכים עליהם מושתתת המדינה שלנו ובוחרת כיצד לחלק את המשאבים כדי לקדם אותנו לעבר יעדים רצויים.

ערך הביטחון בישראל הוא משמעותי ובד"כ החינוך מגיע מיד אחריו, גם ההתיישבות בנגב חשובה, היום כבר יותר מאשר ההתנחלויות. ויש דברים שנראים לנו כנמוכים יותר במערך סדרי העדיפויות כמו הקצבאות לקשישים ולניצולי השואה למשל, וכמובן סל הבריאות שקופץ לבקר מדי פעם בחדשות.

"מה הוא רוצה היום?" אתם שואלים? לא, אני לא רץ לראשות קדימה השנה (בינתיים ציפי כבר קיבלה את התפקיד..)

ביום שישי האחרון שוחחתי עם הוריי על המפגשים שאני עורך עם משפחות בכל הקשור לכלכלת המשפחה, ואמא שלי ציינה בפניי שהיא מוציאה יותר מדיי על קניות בחודש. בלי לחשוב פעמיים נתתי לאימי טיפים וטריקים. הסברתי לה שהפסקתי לקנות נייר טואלט של 3 שכבות עם ציור של חיה, ואני קונה בסופר מיונז ישראלי ואת הפסטה הכי זולה וכו', כי זה לא באמת משהו שחשוב לי, ואין הבדל אמיתי בטעם (הכל תלוי ברוטב גם ככה).

בנוסף לזה אני גם לא קונה תחתונים יותר ב-50 שקלים, וגם לא חולצת פולו ב-100 שקלים כי המחיר לא סביר. אימי ענתה לי "מה? לא ככה חינכתי אותך.." כשהכוונה האמיתית שלה הייתה "איפה הילד שלי? מה הם עשו לו??" והוסיפה בקול רם "אתה עוד צעיר..אתה צריך לחיות".

"אני חי.." אמרתי לאמא שלי, "ואפילו חי טוב, אני בוחר על מה להוציא את הכסף שלי, ואם אני צריך לבחור בין נייר טואלט 3 שכבות עם קנגרו עליו, או לשבת במסעדה טובה עם חברים, אז אני בוחר באופציה ב'".

 ניהול תקציב המדינה והמשפחה הוא קביעת מדרג ערכים. שר האוצר רוני בר-און 
 צילום : רויטרס   

עניין של בחירה

המשפחה שלנו היא בדיוק כמו המדינה, בכך שגם לנו יש תקציב. כנסת ישראל מחליטה בכל שנה מהם הערכים עליהם מושתתת המדינה שלנו וכיצד לחלק את המשאבים כדי לקדם אותם. 

שיהיה סופ"ש חלומי,
יוסי מלמד.

מי שלא שמע על כל הבעיות עם הבנקים בארה"ב, כנראה לא קורא עיתונים/אתרי חדשות/חי בעולם שלנו :)
המשבר הזה, אחד החמורים שידע העולם מאז המשבר הכלכלי הגדול של שנת 1929.
אתמול נאמר "הוול-סטריט לא יחזור להיות כשהיה", לאחר שנמחקו 600 מיליארד דולר בבורסה.
המניה של חברת AIG האמריקנית ירדה היום ב-30%.
משהו לא טוב קורה כאן.

אבל מה זה אומר??? ממה זה נובע? זה משפיע עלינו הישראלים? (רמז - כן..)
כיוון שאני לא כלכלן, ולא מתמחה בכלכלה עולמית, בחרתי שוב להפעיל את הפינה שלנו "בלוג מארח" :).
אז פניתי לאסי שמייסר, אחד החברים הכי טובים שלי, הוגה דיעות, איש מחשבים מדופלם וכלכלן מיוחד.
ביקשתי מאסי שיסביר לנו את כל הבלאגן ואם אפשר, אז בעברית :) וזה מה שיצא:

המשבר הכלכלי הכי חמור בהיסטוריה האנושית או רק השני בגודלו?

מי שקצת ראה חדשות, קצת פתח אינטרנט, לא יכול לפספס את ה "חגיגה" הכלכלית מסביבנו. מה שקורה עכשיו הוא השיא של תהליך שהתחיל לפני שנה פחות או יותר, עם התפוצצות בועת הסאב-פריים. כדי להבין מה קורה כאן, ומה ההשפעה עלינו, צריך להתחיל מההתחלה – וההתחלה היא בסאב פריים.

 

אז ככה, בארץ, למי שהיה התענוג המפוקפק לקחת משכנתא לרכישת דירה, יודע שהבנק לא מוכן לתת הלוואה על יותר מ 70% מערך הדירה. כלומר, הבנק דורש שהרוכש יביא 30% מהסכום הדרוש לדירה מהבית, מכספו שלו. בנוסף, הבנק דואג מאוד לוודא שמי שלוקח את המשכנתא יכול לאורך זמן (בערך 20 שנה) להחזיר את ההלוואה. אלא שני תנאים בסיסיים בשוק המשכנתאות.

 

כאן בעצם מתחילה הבעיה - שני התנאים הבסיסיים האלה לא התקיימו בשנים האחרונות בארה"ב. בארה"ב של השנים האחרונות, אדם ללא הכנסה קבועה (או גבוהה), יכול היה לקבל משכנתא עד 95% (ולפעמים גם 100%) מערך הנכס. כלומר הוא לא נדרש להביא כסף מהבית. כמו כן, הבנקים לא בדקו יותר מדי האם הוא יוכל להחזיר את החוב לאורך השנים. תשאלו, ובצדק – "האם הם דפוקים לגמרי?" והתשובה היא לא. השיטה עבדה.

איך היא עבדה? כל עוד מחירי הדירות עלו, היה נראה כאילו מדובר על השקעה טובה, הבועה המשיכה להתפתח, ואפילו לווי הסאב פריים יוכלו למכור את הנכס, עם רווח משמעותי, להחזיר את ההלוואה וכולם יהיו שמחים.

 

אז מה בכל זאת השתבש? בשלב מסוים מחירי הנכסים הפסיקו לעלות, החלה אינפלציה, מחירי הנפט והדלק עלו, ולווי הסאב פריים לפתע לא הצליחו להחזיר את ההלוואות שלקחו. מכאן והלאה התסריט ברור.

 

זה הזמן להסביר עוד משהו בסיסי על הכלכלה העולמית. כל הכלכלה המודרנית, כל החיים as we know it, מתבססים על הנחה אחת פשוטה – שלא כולנו נרוץ בבת אחת למשוך את הכסף מהבנק. למה? כי הבנק לא באמת מחזיק את כל הכסף שהוא לכאורה מחזיק. לדוגמא, אם בחשבון הבנק שלי רשום שיש לי 10,000 ₪, אז בפועל אין לבנק את כל הסכום במזומן, אלא משהו שיותר קרוב לעשירית מהסכום – 1000 ₪. ההפרש מושקע למשל בהלוואות לאנשים אחרים או בפרויקטים אחרים. עכשיו, כל עוד לא כולם ביחד באים לדרוש את הכסף, אז הבנק מסתדר. אבל, ברגע שכולם באים בבת אחת – יש בעיה חמורה. הכסף לא באמת קיים. לבעיה הזאת קוראים "בעיית נזילות".

 

כשלקוח אחד לא מצליח להחזיר הלוואה – מילא. אבל כשעשרות אלפים מתחילים לא להחזיר את ההלוואות – וכל חוב אבוד כזה שווה כמה מאות אלפי דולרים טובים – אז מתחילה בעיה. וכשעשרות אלפים הפסיקו לשלם את המשכנתא שלהם, הבנקים החלו להיכנס לקשיי נזילות.

ומכאן והלאה זה כבר פשוט .. הבנקים הגדולים וחברות אשראי מתחילות להציג מחיקות אדירות - יותר מחצי טריליון דולר ברחבי העולם (זה מספר גדול עם 12 אפסים). המשמעות בפועל היא שחצי טריליון דולר, שהיו רשומים כנכסים של אותן חברות, פשוט נעלמו כלא היו.

וממשיכה ההידרדרות - חברות אשראי ופיננסים אחרות שמחזיקות נכסים ומניות של אותם בנקים סופגות את הנזק המשני. כמובן שכל זה מוביל לירידות חדות ביותר בבורסות ברחבי העולם, שם רק אתמול התנדפו להם 600 מיליארד דולר רק בארה"ב. מכאן הדרך למיתון כלל עולמי עולה על הכביש המהיר.

 

כ-11 בנקי השקעות נסגרו בשנה האחרונה בארה"ב. אנשים מפוטרים, לבנקים ששרדו אין כסף להלוות לאנשים ועסקים ולכן ההלוואות מתייקרות – וכל זה כמובן לא יישאר רק בגבולות ארה"ב. אם יש משהו שאף אחד כבר לא מתווכח איתו אחרי סוף השבוע האחרון, זה שהמיתון הגיע והגיע בגדול. כי כשארה"ב מתעטשת, אנחנו נהיים חולים, וכשארה"ב מוטלת לקרשים, אנחנו לא נשאר שמחים ומאושרים לאורך זמן.

 

אז איך זה משפיע עלינו? חלקים גדולים במשק כבר התחילו לחטוף. בנק פועלים כבר מחק מיליארד שקל עקב השקעות סאב פריים, והיום לאחר הקריסה בסוף השבוע הודיעו לאומי ופועלים כי הדבר יגרום להפסד של כמה מאות מיליוני שקלים כל אחד (אפשר להתנחם, לבנק שקרס בסוף השבוע יש חובות של 613 מיליארד דולר .. סיום צורם לבנק שהיה קיים 158 שנה).

מאז תחילת הירידות בבורסות איבדו קופות הגמל והפנסיה בארץ כ 30 מיליארד שקל. כן, מכספי הפנסיה שלנו. היצוא שלנו לארה"ב ואירופה יקטן עקב המיתון שם, ירידת הדולר (למרות שטובה לכאורה לשוכרי הדירות) דופקת חזק את רווחי היצואנים ותוסיפו לזה את מחירי הדלק הגבוהים ואינפלציה שהתחילה קצת להשתולל – וכל זה אומר מיתון.

 

עד כאן העובדות, ועכשיו הפרשנות – האופטימית או הפסימית (כל אחד מוזמן להתחבר למה שהוא מרגיש).
התחזית האופטימית – אנחנו סה"כ בעוד משבר. הגענו לתחתית המשבר, יהיה מיתון קליל שנה שנתיים, המשק שלנו יציב יחסית לזעזועים החיצוניים, נתגבר, הבורסה תחזור לעלות מהר מהר ונחזור לטייל בקניונים ולרכוש מכל הבא ליד.
התחזית הפסימית – עם כזה משבר העולם עוד לא התמודד. תחתית המשבר עוד לפנינו (AIG, חברת הביטוח הגדולה בארה"ב נלחמת כרגע על חייה וביקשה הלוואה של 40 מיליארד דולר מהממשלה), המשבר בבנקים ובבורסה יעבור הלאה לעסקים הרגילים, המיתון יהיה עמוק כואב ולא ייגמר אחרי שנה שנתיים, הבורסה לא תחזור לרמות השיא כל כך מהר, אנשים יפוטרו, הקניונים יתרוקנו, חברות ייסגרו והמצב ילך וידרדר.

 

מה באמת יהיה? אף אחד לא באמת יודע, אבל לפי הלך הרוח הנוכחי, הגיע הזמן לשחק "בונקר". תתכוננו לתקופה לא פשוטה, לא קצרה ולא כל כך נעימה.

 

אסי.

אסי, תודה רבה, בשם כולנו.

שלום חברים, החגים בפתח..
כולנו ראינו כיצד נכון להערך לחגים מבחינה כלכלית וגם איזה מתנות אפשר להכין בבית :)
הבעיה השניה בחשיבותה בחודש תשרי היא ההשמנה מתוך עשרות האירועים, הרמות הכוסית והארוחות המשפחתיות.

פניתי לדליה קרון, מאמנת אישית להרגלי חיים בריאים וחברה טובה כדי שתכתוב לנו קצת על איך לשרוד את החגים מבלי לעלות קילוגרמים מיותרים ואם כבר על הגל, אז אולי לרדת 1 או 2.. :)
אז דליה, הבמה כולה שלך:

לעבור את החגים בלי לעלות קילוגרמים

יש מצב?

 

בואו ונבדוק מה האפשרויות

·        להתעלם

·        רק לטעום

·        לאכול ולהתמודד עם התוצאות אחר כך

·        לאכול רק מה שטעים

·        לאכול במידה

·        לא לאכול בכלל

 

החגים הבאים עלינו לטובה (?) מביאים איתם שפע של מזון. כן כן ככה זה אצל היהודים. במקומות אחרים בעולם אנשים נפגשים עם המשפחה פעם או פעמיים בשנה, סביב ארוחות מסורתיות. כמה כבר אפשר להשמין כשאוכלים רק פעמיים בשנה? אצלנו אין דבר כזה בלי ארוחות חג.

 

חודש חודשיים לפני החגים מתחילות השאלות "איפה אתם עושים את החג"?

ואז מיד עולה בדמיוננו תמונת המשפחה המורחבת ו… אוכל אוכל ועוד אוכל .

 

ערב חג – כולם לבושים חגיגי מגיעים להורים, דודים, קרובים (תבחרו איך זה אצלכם במשפחה) עם הסירים.כשכולם יושבים סביב השולחן מתחילה התחרות. כל אחד מביא את המנות הכי טעימות שלו ומצפה למחמאות. איזה מתח… כולם עסוקים בבליסה, דרך מעולה לפרוק מתחים???

 

מתחילים עם הדגים של דודה בלומה..

ממשיכים עם המרק של סבתא..

אחר כך חייבים מנה ראשונה של הדוד הבשלן..

מנה עיקרית מורכבת מבשר/פחמימות ושאר ירקות..

לא טעמו מהסלט? – "זה לא משמין"

ו - איך אפשר בלי מנה אחרונה שמשלבת חדש וישן. לפתן מסורתי (גם של דודה בלומה) עם עוגה במחיר מופקע מאחת הקונדיטוריות הנחשבות בעיר…

 

ואז מגיע היום שאחרי (ערב החג) וכמו הדברים הטובים שלא נגמרים וגם משמינים, יש ארוחת אפטר ערב חג, וכבר בצהרים שוב אנחנו מסובין לארוחה נוספת. ומה מחר? עוד ארוחה.  בראש השנה חוגגים כפליים בערב חג ובשני ימי חג.

 

עד שהתאוששנו מכל האוכל מגיע יום כיפור, סעודה מפסקת, סעודת שבירת הצום, ערב סוכות, ארוחות בסוכה, שמחת תורה…. חודש שלם של חגים וארוחים. ואצלנו כמו אצל היהודים – אוכלים ואוכלים

 

אפשר אחרת? אפשר!!

 

דיאטה/הרזיה/ שמירה על המשקל – בואו ונחליף מינוחים.
במקום מלחמה יום יומית במשקל- נצחון יום יומי להרגלי אכילה נכונים. בכל יום מחדש אנחנו מנצחים מחדש !!!!! 

 

באימון להרגלי חיים בריאים יש מספר שלבים:

החלטה, תוכנית אסטרטגית, ביצוע, סיפוק והנאה מההשגים ומהתוצאות.

 

איך זה עובד במקרה שלנו?

החלטה

החלטתי שהשנה אני יורדת קילו אחד בחודש החגים.

 

תוכנית אסטרטגית (מתמטיקה פשוטה)

חילקתי את החודש למספר החגים (ארוחות החג) שבו

ראש השנה – 3
יום כיפור – 2

סוכות, חוה"מ ושמחת תורה – 4

סך הכל שמונה ארוחות משפחתיות מחייבות

 

ביצוע

בקילו אחד שאני אוריד החודש יש 1000 גרם =  125 גרם לארוחה

בכל ארוחה אמנע במודע מ-125 גרם השמנה פוטנציאלית שהיו יושבים בצלחת והפעם לא אוכל אותם. זה יכול להיות תפוח אדמה, או חצי פרוסת עוגה, או פרי, או מרק עם איטריות – המנעות במודע מאחת המנות המצויינות כמובן בלי להגזים בשאר הארוחה תביא את התוצאות.

 

סיפוק

חברים זה עובד !!! ניסיתי את זה בחג וגם ביום חול.

 

בואו נודה, רוב האנשים שיש להם משקל עודף כזה או אחר אוכלים יותר ממה שהם ממש צריכים. עוד ביס ועוד טעימה, עוד בורקס או פרי. אוכלים כשכולם אוכלים וגם כשלא רואים, אוכלים בחברה ולבד, לפני ארוחה כדי לא להיות מאד רעבים ועוד ועוד תירוצים.

 

באימון להרגלי חיים בריאים אנחנו לומדים להנות מכל ביס וכל טעימה. 
בואו נאכל בלי נקיפות מצפון בדיוק את הכמות הנכונה לנו, כל זמן שטעים (לביס הראשון והעשירי יש את אותו הטעם), נשים בצלחת את הכמות הרצויה מתוך ידיעה שאם נסיים את הכל ועדיין נהיה רעבים תמיד אפשר לקחת עוד מנה.  בכל ביס נבדוק אם באמת באמת טעים ונעים לאכול או שיש סיבות אחרות לאכילה (זה כבר בצלחת לא נעים להשאיר, אף אחד לא רואה, אני לא רוצה להעליב את מי שבישל) שהן בעצם תירוצים שאנחנו ממש אבל ממש לא צריכים.

 

ניקח אחריות על עצמנו, על מה שאנחנו אוכלים, על ההנאה ועל ההתאפקות, על כיבוש היצר ועל הנצחון.

 

מאחלת לכולנו חג שמח

מלא בהנאה

בלי השמנה

עם תוצאות ו(לפחות) קילו אחד פחות

 

שנה טובה

דליה

חברים, מקווה שזה עזר ואפילו ברמת המודעות.
מצטרף לאיחולי השנה הטובה של דליה..
ואנחנו עוד נשתמע :)

יוסי מלמד.

לא שמתם לב בטח, אבל עבר לו שבוע מאז הטור הראשון שלי התפרסם בנענע10, ופתאום הגיח לו הטור השני אל העולם.

אז הנה תקצירון, וכמובן שאתם מוזמנים להכנס ולקרוא בנענע10 את המשך הטור - בשביל זה תקישו כאן.

חגי תשרי עוד רגע כאן: מעט ימי עבודה, יותר מדי ארוחות משפחתיות ורוב המדינה בכלל בטורקיה. אפשר לדון בהרבה נושאים לקראת החגים, כמו למשל: איך לא להשמין, איך לשרוד את המפגשים המשפחתיים, איך להתמודד עם הצד שלה (או שלו) של המשפחה, ועוד, אבל הפעם נדבר על איך לשרוד את החגים מבלי להתרושש.

איך? הנה מתכון בן שבעה חלקים שיכול להקל במאות שקלים למשפחה על ההוצאות לחג:

 1. הערכו תקציבית לחודש הזה

בכל שנה זה מפתיע מחדש: תקופת חגי תשרי מגיעה אלינו בכל שנה בסביבות ספטמבר-אוקטובר לפי ספירת הגויים, וברור שההוצאות בחודש כזה לא יהיו רגילות. האתגר הוא לא להמשיך ולהוציא את אותו סכום הכסף, אלא פשוט להגיע מוכנים לתקופת החגים - כאשר אנחנו יודעים כמה אנחנו מוציאים יותר מהרגיל ועל מה. כדי לעשות זאת עלינו להקצות כסף לטובת החגים בקטגוריות שונות: מסיבות, מתנות, חגיגות, נופש, ילדים וכו'.

מאיפה הכסף הזה מגיע? אופציה אחת לדוגמא, היא לא לחסוך החודש את כמות הכסף הרגילה, אלא חצי מכך. אפשרות נוספת שתוכלו לקחת בחשבון היא להתחיל להניח בצד 300-400 שקלים לטובת חגיגות ראש השנה וסוכות, כבר מחודש מאי. עוד רעיון שכדאי לשקול הוא, לחסוך בכל בחודש מחודשי השנה 100 שקלים עד לחגים: בהחלט אפשרי.

שיטות החיסכון מגוונות ורבות, אבל המסר המשמעותי כאן הוא לתכנן את התקציב של החודש הזה. כלומר עליכם להחליט מראש כמה כסף אתם עתידים להוציא על אירועי החג.

2. מתנות תוצרת בית

איפשהו בשנים האחרונות, איבדנו את הפרופורציות בכל הקשור למתנות-חג. אתם פשוט חייבים לקנות להורים שלו, להורים שלה, לדודה שמארחת את החג הראשון, לחברים שמארחים את החג השני, לסבתא שאצלה נאכל ארוחה מפסקת (וכמובן שאין כמו האוכל של סבתא), והרשימה עוד ארוכה.

אז הולכים לחנות למתנות לבית ומוציאים מאות שקלים על חמסה, קערה, סט מצעים וקומקום חשמלי. למה בעצם? לא חבל על הכסף? האם העובדה שאנחנו מוציאים כסף רב יותר על מתנות מחירים שאנחנו אוהבים יותר?

חכמינו אמרו "העיקר הכוונה" - והם צדקו (בגלל זה הם נקראים "חכמנו", לא?). אפשר להכין מתנות בבית, יחד עם כל המשפחה. זה נחמד, מצחיק, ובאמת ניתן מכל הלב. בתור התחלה, תוכלו למצוא בבלוג שלי כמה רעיונות למתנות home made, לראש השנה הקרב ובא. לא תאמינו, אבל אפשר בהחלט לחסוך כאן למעלה מ-50% מההוצאות הרגילות.

אז קדימה, תשקיעו שעה משפחתית של כיף, ותכינו עוגיות בצנצנת מעוצבת על ידכם, תמונה משפחתית במסגרת או איזה עציץ חמוד.

להמשך הקריאה…לחצו עליי

חג שמח חברים..

תתחילו  להתכונן לחודש הזה..

יוסי מלמד.

אתם לא תאמינו חברים, החופש הגדול נגמר.. מי שאין לו ילדים שם לב לזה כי פתאום מתחיל להיות לחץ בכבישים (תספרו עוד 5 ימים ותבינו..)

ומה קורה אחרי החופש?

חגי תשרי בפתח.
חגים זה מסורת, הווי משפחתי, ארוחות - נפלא, לא?
כן, אבל לא רק.

לתקופת החגים יש משמעויות כלכליות עלינו, לא ננסה הפעם לתת מענה להכל, אלא נתמקד בסוגיית המתנות.
איפשהו במעלה הדרך אני חושב שאנחנו איבדנו את הפרופורציות בכל מה שקשור למתנות, ואנחנו מוציאים מאות שקלים כל חג על מתנות לכל העולם וגם לאחותו.

אני חושב שאפשר בכיף להכין מתנות שכיף לתת וכיף מאוד לקבל וכמובן גם במחיר מוזל.

החוק הבסיסי אומר שבמקום לקנות משהו מוגמר בחנויות השונות, פשוט להכין לבד ולהיות קצת יצירתי.

ליקטתי כמה רעיונות שקל מאוד ליישם בבית:

1. אם אתם עושים את החג אצל ההורים שלכם, אפשר בהחלט להכין תמונה חמודה ומצחיקה של כל המשפחה, למסגר ולעטוף יפה. תמיד כיף לקבל כזו מתנה שאפשר לתלות בסלון או במשרד ולהשוויץ.

2. מכירים את הלאקי-במבוק הנפוץ מאוד בשנתיים האחרונות בישראל? המחיר לצנצנת קטנה כ-60-70 ש"ח, תלוי איפה ומתי קונים. אז הנה מה שאפשר לעשות: הולכים לשוק הכרמל או לכל משתלה שקרובה אליכם, וקונים במבוק בכ-10-15 ש"ח, צנצנת בכ-20 ש"ח - והנה עשיתם לאקי-במבוק משלכם, בחצי מחיר.
10 דקות השקעה, 50% חסכון. שווה, לא?

3. רוצים לקנות חמסה עם ברכת הבית? מובייל חמוד של פעמונים? במקום לשלם כ-80-90 ש"ח (במקרה הטוב) בחנות, קיפצו לשניה לחנות היצירה הקרובה אליכם הביתה, ותקנו קצת חומרים..
קחו את הילדים, או שבו בעצמכם תצבעו..שימו קצת נצנצים והרי לכם מובייל home made.
מצאתי אתר של חברת אומגה שמלמדים איך עושים כל מיני דברים - הנה מובייל - לחצו עליי
הנה עוד אתר עם קטלוג מוצרים שניתן לקנות, לא השוותי מחירים בינו לבין חנויות אחרות, אבל יש אינסוף חנויות יצירה, ממש כמו פטריות שאחרי הגשם - לחצו פה  

4. קופסא מעוצבת עם עוגיות.
מה דעתכם לתת לחג קופסא שהילדים צבעו, עם המון עוגיות טעימות בפנים?
30 ש"ח וסגרתם עניין לשני הצדדים של החג (וישאר לכם עוד שאריות לנשנש עם הקפה שאחרי החג)
במקום קופסא, אפשר גם לקנות צלחת מעוצבת ויפה ולשים עליה את העוגיות, או אולי עוגת דבש שעשיתם.

5.עציץ פירות.
שמעתי על הרעיון הזה משרית (זו מהבלוג שליד).
קנו עציץ חמוד, ובמקום זר פרחים או שוקולדים, חתכו פירות בצורות מצחיקות או אפילו סתם בצורה של ירח,
תיקעו על שיפוד וסדרו את זה יפה. זה צבעוני, מיוחד, טעים וכיפי.
אם לא בא לכם על פירות (ובטח שלא על ירקות :) ) קיפצו לסופר ותקנו כל מיני פרלינים ותתקעו אותם על השיפוד.

6. סתם עציץ של כיף.
קופצים למשתלה קונים עציץ קטן, שמים בתוכו קקטוס! (יש כאלה גם צבעוניים). 30 ש"ח סגרתם עניין.
למה קקטוס? יש סיכוי שזה יחזיק עד ראש השנה הבא :)

 ומעבר לרעיונות:
1. תגידרו מראש תקציב למתנות, גם להורים שלכם, וגם לילדים שלכם.
2. אח"כ מחפשים מתנות במסגרת התקציב.
3. תזכרו שבמתנה שכזו העיקר הכוונה.
4. הרבה יותר כיף לקבל משהו שאתה רואה שהשקיעו בו, מאשר סתם ספר מחנות ספרים או ערכת דבש שקנו בחנות.
5. פרחים זה פאסה..זה נובל אחרי שבוע, לא חבל על 170 הש"ח שהוצאתם?
6. הדמיון פה הוא אין סופי, צריכים להיות קצת יצירתיים ולא לוותר לעצמכם, ובסוף זה כיף.
7. ואני שואל, מה קרה לכל ה"שנות טובות" הפשוטות והיפות של פעם.. היה כיף, לא?

מישהו אמר לי השבוע כשסיפרתי לו על הנושא של הפוסט הזה, שאני בעצם מלמד לחיות בקמצנות, חייכתי ואמרתי "מה פתאום!!!". אני באופי שלי לא קמצן, מצד שני כשמוציאים המון כסף סתם כך, פשוט חבל לי.
למה לקנות פרחים שנובלים ולשלם המון כסף על זה, כשאפשר בהרבה פחות כסף, לעשות משהו באמת אישי שמחזיק מעמד..

זהו, זה פורסם מספיק זמן מראש, כדי שלא יהיה לכם התירוץ של "ערב החג זה עוד רבע שעה!".
אפשר להגיד כבר חג שמח?

יוסי מלמד.

היי חברים,

מהיום ובכל יום שלישי יעלה טור שלי בנושא כלכלת משפחה באתר נענע10, תחת מדור הכסף.

היום באופן מפתיע הטור עוסק בשנת הלימודים שנפתחה לה אתמול ובארנק שלנו.

אתם מוזמנים להכנס, לקרוא וכמובן להגיב כאן או שם..

שלום כיתה א': מתמודדים עם ההוצאה של תחילת שנת הלימודים

הנה הפסקאות הראשונות..בשביל לגרות אתכם.

אין הורה שאני מכיר שלא שמח שהאחד בספטמבר מגיע סוף סוף. חברים, נגמר החופש הגדול! אין יותר השקמה טבעית בבית, אין הצגות ומחזות זמר כל שבוע, טיולים, מסעדות, נופש בטורקיה - נ-י-ג-מ-ר!

חוזרים לבית הספר. וזו ההזדמנות לומר תודה לכל המורים, למשרדי האוצר והחינוך על כך שהשנה אין עיכובים בפתיחת השנה.

משפחה ממוצעת מוציאה כ-1,000 שקלים על הקניות לשנת הלימודים במסגרת חוק חינוך חובה חינם. חינם? הכל יחסי בחיים. אנחנו צריכים לקנות ילקוט, קלמר, עטים, עפרונות, בגדים, ספרים, מחברות, קלסרים, תיק ציור, צבעי גואש, שדכן, מחדדים, מחקים… להמשיך?

בחרתי מספר טיפים שיעזרו לכם להתמודד טוב יותר עם ההוצאה הגדולה של תחילת שנת הלימודים.
להמשך לחצו כאן

שתהיה שנת לימודים פוריה..