בפוסט הקודם שעסק בענייני הכסף, ניסינו להבין כמה כסף נשאר לנו אחרי שאנחנו מורידים את החלומות שלנו (החסכון לעתיד).

הכסף הזה שנותר לנו הוא עוגת התקציב שלנו.

יש לכם תקציב חודשי? אתם יודעים כמה אתם הולכים להוציא החודש על בגדים? אוכל? בילויים?

מי צריך תקציב בכלל, זו השאלה?

לפני כמה שבועות ישבתי עם משפחה מאיזור המרכז לצורך העניין משפחת קדמוני, וניסינו להבין כיצד הם פועלים. כדי לעשות זאת קודם כל בנינו מאזן משפחתי וניסינו להבין מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.
משפחת קדמוני החליטה אלה דברים חשובים לה באמת, ופשוט זרמה איתם מבלי להתחשב בגובה התקציב החודשי שלהם.
בעצם מה שקרה זה שבכל חודש המינוס שלהם בבנק גדל בכ-4,000 ש"ח.

קודם ניסינו להבין בכלל בשביל מה אנחנו צריכים תקציב חודשי ועלינו על כמה סיבות טובות:

1. היכולת לתכנן את המשפחה לטווח הקצר ולראות כיצד היא מצליחה לממש את הצרכים החודשיים שלה (מזון, בגדים, שכר דירה/משכנתא וכו')

2. התכנון לטווח הארוך - התחלתם לחסוך לבר מצווה של הילד? לנסיעה השנתית הבאה שלכם עם המשפחה? לטיול הזוגי שלכם לאיים הקאריביים?

אני חושב שבנוסף לזה אלמנט חשוב מאוד זה השליטה, השליטה על הכסף שלנו מובילה לשליטה על חיינו.

אז הקדמוניים קיבלו ממני משימה, וגם פרד וגם וילמה קיבלו דף ריק, והיו צריכים לבנות את התקציב המשפחתי כפי שהם רואים לנגד עינהם. זה היה ממש יפה לראות כיצד כל אחד מציף את הערכים שלו , את החלומות שלו ואת השאיפות שלו.
"אני רוצה בית עם גינה" אמר פרד. וילמה ישר קפצה ואמרה "אני רוצה לנסוע לחו"ל שנה הבאה", וביחד הם הסכימו לא להתפשר על חינוך הילדים.

אז בעצם התקציב שלנו הוא לא משהו טכני, וחשוב מאוד להבין את זה.
אם לי יש 5000 ש"ח בחודש ולפרד גם, סביר להניח שהתקציב שלנו יהיה שונה.
פרד יבחר לגור במרכז ת"א ואני אבחר לגור ביפו, אני אבחר לנסוע על אופנוע, ופרד בתחבורה ציבורית, פרד יחיה כל ערב בפאב אחר אין-דה-סיטי, ואני? אני באבו-לעפיה.

בבניית התקציב, אנחנו מסייעים לנו להשיג את המטרותנו בחיים.

אנחנו נדרשים כל הזמן לעשות בחירה ולהחליט על מה אנחנו מוציאים את השקל הבא שלנו - אם זה על גאדג'ט כזה או אחר, על דלק או על מסעדה עם חברים.

לבחירה הזו כח עצום, אם עושים אותה.
לרוב, אנשים פשוט חיים, פשוט מתגלגלים עם החיים, זורמים, מחכים ליקום, וחושבים שיהיה בסדר בסוף, כי חייב להיות בסדר, לא?
אבל בעצם אם ניקח את האחריות לידיים שלנו ואת המחוייבות שלנו לעצמנו, אנחנו נבין שהבחירה הזו היא מי שאנחנו.

אז חברים, משפחת קדמוני כבר חיה לפי התקציב המשפחתי שלה, ואתם?
אתם עשיתם את הבחירה שלכם כבר?

אני יודע שאני אשמח לתגובות שלכם ולרעיונות שלכם.

לקינוח, איך אפשר בלי סרטון שיר הפתיחה של הסדרה?

יוסי.

אחד התחביבים הכי גדולים שלי זה לראות סרטים בקולנוע.. עוד מילדות.
יושבים באולם קולנוע, עם הרבה אנשים, פופקורן ודיאט קולה ביד ורואים על מסך הקולנוע סרט. כיף לא?

אז אני כל שבת בערב הולך לסרט עם חבריי הטובים מהצבא, מסורת של כבר שנתיים וקצת.. יפה לא?

אבל אנחנו לא פה כדי לדבר על מסורות הפעם, אולי בפעם אחרת אם תרצו :-)

היום ראינו את הסרט הנקוק עם וויל סמית', חשבתי לעצמי הנה עוד סרט שוויל המושלם עושה את המעשה המושלם ומציל את העולם.. זה בערך כל הסרטים האחרונים שלו.

ואז אנחנו נפגשים עם אדם בטלן, שיכור, מוזנח שיש לו מעט מאוד אמונה בעצמו ובאנשים שסביבו, רוטן ומרתיע, אבל ! עם כוחות-על שמציל את LA מפושעים קשים. בכל פעם שהוא מציל את העיר, הוא גורם נזק של מליוני דולרים. אנשי העיר לא מריעים לו, לא אוהבים אותו ואפילו כועסים עליו..

ואז פתאום מגיע יועץ תדמית שהוצל על ידי הנקוק ומציע לו עזרה. הוא מאמין שהנקוק יכול אחרת, למרות שהנקוק לא חושב ככה.
ואז עם המון אהבה ואמונה משקיע היועץ שלנו בהנקוק את כל מה שיש לו כדי לשנותו, ואנחנו נפגשים עם הנקוק אחר.
פתאום הנקוק מסוגל להגיד לשוטרים מילה טובה (וכן, זה מאוד לא פשוט לו..), לנחות ולעוף מבלי לעשות נזק לכל הכבישים באיזור ועוד.

הנקוק של סוף הסרט, הוא רגיש, מיוחד, אכפת לו מהסובבים אותו, עדין יותר, מתחשב יותר והחשוב מכל מאמין בעצמו.

אז נכון שזה סה"כ סרט..
אבל הנה גם פה אפשר לראות צמיחה אישית של דמות שמשתנה
והכל מתחיל באמונה שלנו בעצמנו וביכולת שלנו.

יכול להיות שהמשפט המסכם שלי קצת גדול ומוזר למי שלא ראה את הסרט, אז מה שנותר לי זה להגיד לכו לראות את הסרט.

תגידו לעצמכם "אני יכול!", "אני יכולה!",תאמינו בעצמכם וקדימה לעבודה :-)

טוב, הפעם פוסט שלא קשור לכסף או למשהו רשמי כזה או אחר.

התלבטתי המון האם לכתוב משהו אישי או לא, והחלטתי שנו..למה לעצור את עצמי.
היום אנחנו מדברים על חברות.

אתמול הייתי בחתונה של חבר טוב שלי ירון ושל אשתו (מאתמול) ליטל.

את ירון הכרתי לפני 10 שנים בערך בצבא, כשהוא היה מפקד קורס תכנות ואני הייתי מדריך צעיר בסגל שלו. (עכברים וצהוב..מי שמבין מבין)

כסיימתי את קורס תכנות שלי, הגעתי ליחידת ההדרכה של ממר"ם או בשם העדכני, בית הספר למקצועות המחשב (בסמ"ח).
שם הכרתי לא רק את ירון, אלא עוד עשרות אנשים טובים באמצע הדרך, שהפכו מאוד מהר להיות המשפחה השניה שלי, ומלווים אותי עד היום כמעט בכל צעד.

מאוד קשה לי להעביר לכם בדיוק את מה שנוצר שם, כי לא הייתם שם, אבל מדובר על חברויות אמיצות, מדהימות ומיוחדות שנוצרו במעלה הדרך ובמהלך עבודה קשה סביב השעון.

אתמול התקבצנו על פני 4 שולחנות סביב רחבת הריקודים, דורות של מפקדים וקצינים במדור הזה, כדי לחגוג ולשמוח.
ההתכנסות היתה מאוד משמחת, כי לא את כולם יוצא לראות כל יום.. ופתאום רואים מישהו מגיע עם ילד קטן.. ומישהו אחר הגיע מרחוק כדי לחגוג..ועוד כל מיני חוויות של התכנסות ונשנושים של פוקצ'ות מדהימות.

טוב,נכון שנראה כאילו השיא של החתונה זה בחופה, והיא באמת היתה מיוחדת משהו, כי גם ירון וגם ליטל שברו כוס לזכר חורבן המקדש בירושלים ולמען עתידה של העיר, אהבתי.

אבל מבחינתי השאי היה אתמול דווקא בשיר ששם לנו ה-DJ
out of space של הפרודיג'י . השיר הזה היה השיר המדורי שלנו במשך תקופה ארוכה, עוד הרבה לפני שאני הגעתי למדור הזה. (גם שב"כ ס' היו ברשימת הלהקות המועדפות)

קבוצה של אנשים מכל רחבי האולם, איך שמתחילים הצלילים של השיר להתנגן, מסתכלים אחד על השני
ותוך שניה נמצאים על הרחבה.
רוקדים.משתוללים.מאושרים.
המון אנרגיה, אהבה וכיף היו ברגעים האלה, ושם החלטתי לכתוב את הפוסט הזה.

אני יודע שלא כולם מבינים על מה מדובר, ולא כולם יכולים להתחבר לרגעים המיוחדים האלה, והרוב לא יכול להבין את המדור המיוחד הזה בבסמ"ח, אבל מי שכן.. איזה כיף לנו.

ירון וליטל - הפוסט הזה מוקדש לכם. נרים כוסית לחייכם.. ושתהיה לכם זוגיות של אושר ואושר.

ותודה לכולם על ערב מהנה שהיה לנו ביום ראשון..

אוהב המון,
יוסי.

הרבה אנשים שיוצא לי לדבר איתם או לייעץ להם בהקשר הכלכלי, טוענים שאין להם כסף.

כשמסתכלים באופן אובייקטיבי על הנתונים מגלים שיש להם משכורת מכובדת, לפעמים אפילו מעל הממוצע במשק.

אז מה הבעיה בעצם?

אנחנו מקבלים משכורת, מוציאים את הכסף שאנחנו רוצים להוציא על שלל דברים כמו: בגדים (והרבה!), אוכל, שכר דירה, פגישות עם חברים, קצת תרבות, ילדים במידה ויש.. ועוד ופתאום מגלים שאנחנו במינוס שהולך וגדל מחודש לחודש.

במצב כזה באמת אין לנו כסף, כי המשכורת לא מספיקה אף פעם למה שאנחנו רוצים לעצמנו. וכמו שאמרנו בפוסט הקודם הדלק עלה ב-12% בשנה האחרונה, והאורז עולה כבר 14 ש"ח לקילו, ומחירי החשמל עולים ב- 5% ממש עכשיו. נחשו מי לא עולה? נכון!! המשכורת.

הדרך הנכונה להתנהל היא בניית תקציב משפחתי או אישי.
התקציב לא נקבע לפי הרצונות שלנו בלבד, אלא שילוב של הרצונות והכסף שיש לנו בפועל כשיש כלל אחד בלבד שלאורו אנחנו עובדים:

הוצאות < הכנסות

כן, כן, משפט שכל אחד יודע להגיד, כי יש בזה המון היגיון. לא נוציא יותר ממה שאנחנו מכניסים.

אז אנחנו יודעים מהי המשכורת שלנו ומפה אנחנו צריכים לגזור אחורנית. ענו על השאלות הבאות:

1. מהי המשכורת שלי? ________________

2. כמה כסף אני רוצה לחסוך באופן חודשי או
כמה כסף אני צריך להחזיר באופן חודשי (הלוואות וכו')? ___________

3. כמה כסף נשאר לי אחרי החסכון/החזר החובות? _______________

התשובה לשאלה 3, היא בעצם התקציב שלכם לחודש הקרוב.

וזה הכסף שיש לכם.

את הכסף הזה אנחנו צריכים לחלק בין כל סעיפי התקציב שלנו: מגורים, ביגוד, השכלה, מזון ועוד..
אז קדימה, יש לכם קצת עבודה לעשות, לא?
זה השלב הראשון בדרך להתנהלות נכונה יותר..

אשמח לשמוע תגובות, או יותר נכון לקרוא אותן.
וכמובן אתם מוזמנים להפיץ את הפוסט הזה..רחוק רחוק..לכל מי שקורא מימין לשמאל.

חברים, זה הזמן להתעורר, מחירי הדלק בשמיים, ואנחנו ישנים.

היום המחירים עלו שוב, ב-4%, כלומר סה"כ השנה (ואנחנו רק בחודש יולי) עלייה של 12%.

אם הדלק עלה ב-12% זה אומר שההוצאות שלנו גדלו בהתאם (אם היינו מוציאים 100 ש"ח שנה שעברה על דלק בחודש, זה אומר שהיום אנחנו מוציאים 112 ש"ח). אבל ביננו, מי מוציא 100 ש"ח על דלק, נעלה את זה לאיזור ה-1300 ש"ח בממוצע בחודש.

בואו נשים בצד לרגע את זה שעליית מחירי הנפט משפיעה לא רק על הדלק, אלא גם על מחירי הטיסות ועוד מוצרים שאנחנו צורכים ונתמקד בהוצאה הישירה של דלק בעבור הנסיעה ברכב הפרטי שלנו.

הדלק יחד עם הוצאות הרכב השונות מהווה אחת מההוצאות הגדולות שלנו בתקציב המשפחתי, ועלינו להיות מודעים לכך שאנחנו מוציאים יותר כסף כל חודש על דלק, ומקבלים עדיין את אותה המשכורת.

"אין מה לעשות" אתם אומרים? בואו נדבר על זה קצת, טוב ? :)

יש כמה דברים שאפשר לעשות, חלקם ישימים יותר וחלקם פחות, אבל הם אופציונאליים.

1. לנסוע נסיעה חסכונית ככל הניתן

מה זה אומר?

• לנסוע על 90 קמ"ש (נסיעה על 110 מבזבזת 25% יותר דלק..למשל)
• לנסוע עם חלונות סגורים (כן כן.. עדיף מזגן, הייתם מאמינים)
• לא ללחוץ על הגז בפראות, למרות שזה כיף להאיץ כשהרמזור מתחלף לירוק..
• צמיגים- פרט שולי ברכב, אבל תוודאו שהם מלאים ומאוזנים כמו שצריך.
• תא המטען שלכם, מלא? שלי כבר לא..גם זה כמובן גורם לנו לצרוך יותר דלק.

2. תחבורה ציבורית, רבותיי.
אז נכון שעדיין אין את הרכבת הקלה מבת-ים לפ"ת, אבל יש תחבורה ציבורית סבירה בגוש דן..
והרכבות גם הן זמינות יחסית (וכן, אני יודע שהיום אין רכבות מחדרה צפונה..),
אבל לפי הבדיקה של דה-מרקר מהיום, נסיעה באוטובוס יכולה לחסוך לנו החל ב-200 ש"ח בחודש ועד ל-4853 ש"ח לנוסעים בין ת"א לב"ש.
אז אולי קצת יותר מזיעים, קצת יותר צפוף, קצת מאחרים - אבל אם אפשר לחסוך את הכסף הזה, אולי עדיף.

3. קטנוע.
אמא שלי לא מרשה לי לעשות רישיון על קטנוע.. ככה קיבלתי אוטו בגיל 18 :)
אבל קטנוע מוזיל באופן משמעותי את צריכה הדלק, גם כן ברמה של מאות שקלים בחודש.
אם החלטתם לבחון את האופציה הזו, בידקו גם את עלויות הביטוח ותבחנו האם זה משתלם לכם באופן ספציפי.

4. לאחד נסיעות ולנסוע ביחד.
אל תצאו מהבית סתם ככה באוטו,
תנסו לנסוע לבנק, לסופר ולספר באותה הנסיעה. ותנסו לנסוע כמה אנשים באוטו, למשל לעבודה.
אם מצאתם מישהו לנסוע איתו לעבודה, אתם יכולים לחסוך ממש חצי ממחיר הדלק שאתם מוציאים בחודש על הנסיעה לעבודה.

אני מניח שהרוב ינסו לעשות את הבחירות שלהם סביב האופציה הראשונה, וזה בסדר, כי היא הנוחה ביותר.
רק אם אתם נדרשים להוציא יותר כסף בחודש על דלק, תכננו את זה בתקציב המשפחתי שלכם.

אתם כמובן מוזמנים להוסיף רעיונות או אופציות שאתם חשבתם עליהם.

יאללה ברעל.. :)