את הפוסט הזה אניי רוצה לכתוב כבר המון זמן.
במקור הוא מגיע ממקום של גאווה גדולה ושמחה, אבל לצערי אני כותב אותו בסוף מתוך כאב גדול.
כמה הומואים אתם מכירים? כל אחד מכיר כזה בן אדם..לא?
אני מוקף בהומואים.
כשאני אומר מוקף, זה אומר שהם בכל מקום, אבל בעיקר במעגל החברים הטובים שלי.
4 מתוך מעגל החברים הכי טובים שלי הם הומואים. יותר מחצי.
חוץ מאותם 4 הכי קרובים, יש עוד בערך 20 במעגלי החברים השונים של החיים שלי.
כל פעם תפס אותי איזה חבר ואמר לי "יוסי, יש לי משהו אישי לספר לך. אני לא בענייני נשים".
בפעם הראשונה, זה היה בתיכון, קצת לא ידעתי איך לאכול את זה.
בפעם האחרונה פשוט קמתי וחיבקתי את אותו חבר ואמרתי לו כמה אני גאה בו ומאושר שהוא עשה את הבחירה של חייו.
הבחירה הזו מאפשרת לו ולאחרים לחיות ללא מסיכות וללא שקרים.
הבחירה הזו מאפשרת לחיות.
הבחירה הזו מאפשרת לחפש אהבה.
הבחירה הזו מאפשרת לאדם להיות מי שהוא באמת.בן אדם.
ואתה הולך עם החבורה לפיקניק בפארק הירקון ויושבים קבוצה של 6-7 גברים, עושים על האש, אוכלים, צוחקים, יורדים אחד על השני, שוכבים על הדשא, מחבקים אחד את השני, מתנשקים. אף אחד לא עובר ומעיר הערה, אין מבטים מוזרים.
הכל כל כך רגיל.
וחבר שלך מספר לך על דייט מדהים שהיה לו אתמול, ואיזו נשיקה מדהימה זו היתה, ואיזה כיף זה להתאהב.
וזה רגיל.
ואתה יוצא עם זוג חברים למסעדה או לבילוי אחר. ואתה מנשק את חברה שלך, והוא מנשק את חבר שלו.
וזה רגיל.
ואתה הולך ברוטשילד, והם הולכים יד ביד או מחובקים.
וזה רגיל.
זה רגיל, כי כולנו בני אדם. כי לכולנו יש זכות לחיות כמו שנוח לנו ואמיתי לנו.
הפיגוע הנתעב הזה של אתמול מפריע קצת למה שתיארתי, לא?
וחשבתי לעצמי "יוסי, אולי אתה חי בסרט?"
ולכן החלטתי ללכת היום לשד' רוטשילד בת"א להפגנה שאורגנה על ידי הקהילה ההומו-לסבית. גם ציפי לבני היתה שם. גם פוליטיקאים ואנשי רוח אחרים ומעט משטרה. וגם המון אנשים שרוצים לחיות.
דיברו על ההסתה הפרועה, דיברו על השלטון המתכחש. לא ממש הזדהתי עם זה, וגם היה חסר לי סיום של ההמנון הלאומי, כי זו החברה שלנו. אבל זו זכותם.
אני שמח שהלכתי להפגנה עם החברים שלי.
אני שמח כי ריגש אותי לראות אותם ואת הנואמים מדברים על הזכות לחיות ועל הזכות לבחור עם מי לחיות.
אני שמח שההפגנה היתה באמצע שדרות החיים של ת"א.
אני יותר משמח שיש לי חברים הומואים (קהילתיים בסלנג שלי), אני מאושר.
אני בד"כ לא כותב על תוכניות טלויזיה, למרות שאני רואה לא מעט טלויזיה (ולא בהכרח סוגה עלית.. :) )
השבוע נתקלתי בטעות וגם תודות לSMS-ים מכל מיני חברים שלי בתוכנית קואצ'ינג אקספרסס שמשודרת בערוץ 10 מדי לילה בחצות.
התרגשתי! הרי זה המקצוע שלי :)
ואז אמרתי לעצמי "רגע!! איך אפשר לעשות קואצ'ינג ככה?"
וכמובן נשארתי לצפות כמעט שעה.
לצערי הרגשתי שעושים עוול נוראי למקצוע המאמן האישי ולתחום שנקרא אימון אישי (קואצ'ינג), דווקא בימים?
שקהילת המאמנים מנסה לקדם את מעמד המאמן בישראל דרך חקיקה המגדירה את המקצוע.
זה נכון שאפשר לקבל "טעימה" של אימון אישי על ידי מאמן - מדובר בערך על 20 דקות של שיחה רצינית ומעמיקה.
לעומת זאת בתוכנית היו שיחות מעטות וקצרות מאוד, מספר דקות דל מדיי.
המתאמן לא קיבל מספיק מידע, והמאמן - כל מה שהוא רצה זה לתת למתאמן תחושה שהוא צריך ללכת להמשך תהליך אצל המאמנים שיושבים מאחורי הקלעים (בארץ..להבדיל מהמנחים שיושבים בהונגריה) ולשלם לא מעט כסף על כך.
משהו נוסף שהפריע לי מאוד, התקשרה גברת שעוברת במקביל טיפול אצל פסיכולוג/פסיכיאטר (לא ממש היה ברור)
ואומר..כי המאמן רצוי שלא יתחיל בתהליך מקביל.
במקום שהמאמנת תבקש את סליחתה של המתאמנת ותבחר לא לאמן אותה מול כל האומה, המשיכה המאמנת לדבר עם הגברת.
ובקיצור, ליבי נחמץ, הרגשתי שבאמת מנסים לקחת משהו רציני, חשוב ומשמעותי לחיים שלנו, וממש להוריד אותו לזנות.
אם בחרתם להתאמן על חייכם ולא משנה באיזה נושא, קחו את זה ברצינות, זה תהליך קשה, ארוך וחשוב מדיי
משתעשו אותו ב5 דקות שיחה להונגריה במחיר של 50 ש"ח.
אני חושב שממש רוב החיים שלי היה לי בעל חיים כזה או אחרי סביבי, ולא אני לא מדבר על המשפחה או על החברים. אני מדבר על כזה שהולך על 4 לרוב ועושה קולות מוזרים שבבילון לא יודע לתרגם עדיין. נכון להיום אצלי בבית יושב לו נאפו (על שמו של נאפוליאון ונאפו מ"הקטקטים") ועל הגג חיים להם בשלום סווטי ובנה יהוישע החתולים, אבל הם פה באופן זמני עד שיהוישע יהיה גדול כדי לחזור אל הרחוב.
ההחלטה להביא כלב היא החלטה לא פשוטה. כשאני אומר כלב זה שם נרדף לכל חיית מחמד שבחרתם להביא הביתה. אם החלטתם לקחת כלב הביתה כנראה שאתם יודעים כמה זה עולה לכם בחודש, שאתם יודעים ומבינים שיש לכם אחריות לחייו, לרמת החיים שלו ולבריאותו. אז נכון שאם קצת קשה, את הכלב אפשר לזנוח ברחוב או בצער בעלי חיים ואת הילדים קצת יותר מסובך להשאיר קשורים בחבל לאיזה עמוד ליד המכולת ולקוות שמישהו ייקח אותם הביתה, אבל כדי שזה לא יקרה בחרתי הפעם לכתוב על ניהול התקציב של בעלי החיים שחיים איתנו בבית.
1) דיל אצל הווטרינר
יכול לחסוך מאות שקלים בשנה. דיל אצל הווטרינר
צילום : גטי
ווטרינרים רבים היום מציעים דילים לבעלי הכלבים והחתולים שבהם הם כוללים את החיסונים השנתיים והבדיקות הרגילות אצלם. דיל כזה יכול לחסוך מאות שקלים בשנה וגם קצת מקל על ההחלטה אם רוצים לקפוץ לווטרינר לבדוק משהו או לא.
חשוב רק לציין שלא כל פעם שהכלב מתעטש צריכים לרוץ לווטרינר :)
2) קוויאר או לחם עם חמאה?
ההוצאה על האוכל היא בעצם ההוצאה השוטפת הכי גדולה שלנו במהלך החודש.
יש המון סוגי אוכל לבעלי החיים שלנו, חלקם יקרים וחלקם מאוד זולים. אני מודה שלי אין אומץ לתת לכלב שלי אוכל תוצרת ישראל, למרות שלרוב אני מעדיף את תוצרת הארץ.
יש לי שכן שמאכיל את הכלב שלו רק בבשר. כשאני רואה אותו אני חוצה את הכביש ועובר לצד השני כי אני פשוט מרגיש שהוא רואה בי ארוחה צהריים טובה.
אנחנו צריכים לשמור על שפיות הרי בסופו של דבר מדובר בבעלי חיים שאם לא היו אצלנו, היו מחפשים אוכל בפחי הרחוב הירוקים. אני בחרתי את האוכל על פי האג'נדה הידועה "מקום טוב באמצע".
כדאי להתייעץ עם הווטרינר אם אתם מרגישים שהאוכל לא עושה את שלו, או למשל עושה ריחות לא נעימים בבית. וכמובן אם אתם מחליטים להחליף את האוכל לכלב, או לחתול, עשו זאת בהדרגה. ככה אומרים לפחות.
3) סקר שוק
לא, לא קונים בשוק אוכל לכלבים. אבל יש המון חנויות כלבים. בטח יש אחת כזו ליד הבית. היא גם בטח יקרה יותר…לפחות ככה זה אצלי.
שווה לעשות סקר שוק מקיף פעם אחת ולבדוק מהם המחירים עבור האוכל, השמפו, ספריי נגד פשפשים וכו'. מצאתם את המקום? מעולה!!! אפשר להתחיל לקנות שם.
זה טיפ שכמובן נכון לכל קניה שאתם עושים.
4) הקימו קבוצה צרכנית
כשגרנו ברמת גן, נוצרה לנו קבוצת חברים מאוד קרובה של בעלי כלבים, כולנו הזמנו אוכל באותו מקום, במקרה שלנו זה כבר היה המקום הכי זול.
אבל אם תתאגדו כמה חברים ותשלחו את אותו בחור שיודע לעשות משא ומתן הכי טוב בחבר' ה לחנות, בטוח תוכלו להשיג מחירים טובים יותר.
5) משחקים
ראיתם כלב פעם עם צעצוע חדש? איזה כיף זה!?!? או אולי חתול עם כדור צמר..
מי שיש לו בעל חיים פשוט מתחיל להתמכר לקניית צעצועים. וכן..זה קורה גם כשאתה בחו"ל.
אז פה באמת צריכים לשים את זה בפרופורציה, לא צריכים לקנות את הטופ של הטופ, גם ככה הם יהרסו את זה מאוד מהר, והרי נאפו לא יודע כמה עלתה העצם הזו!! הוא לא מעריך את העובדה שהעצם עשויה מעור של יאק ולא מסתם עור של פרה!
6) תספורת
סיפרנו את נאפו לפני שבועיים והוא ממש עכשיו סיים את שלב העכברוש, זה עלה לנו 150 ₪.
אני מודה שהטיפ הזה לא מתאים לכולם, אבל מה דעתכם לקנות מכונת תספורת טובה ב300 ₪ ולחסוך את ההוצאה השנתית הזו?
כמובן שאם יש לכם מספר חבר'ה עם כלבים, אתם יכולים לאחד כוחות ולהסתער על הכלבים ביחד וככה זה יגמר מהר יותר וכמובן זול יותר באופן משמעותי.
7) פנסיון
הכל כלול? פנסיון לכלבים
צילום : רויטרס
חתול יכול להישאר בבית כמה ימים לבד, לפחות ככה אומרים. כלב ממש לא. הוא צריך תשומת לב, כל הזמן. המון תשומת לב. אז מה עושים כשיוצאים לנופש ולהורים נמאס לשמור על הכלב החמוד שלכם? פנסיון חברים, פנסיון.
התייעצתי בנושא עם שמול, חבר טוב שלי, שמשפחתו מחזיקה פנסיון בדרך לאילת שהמליץ לבדוק את הפנסיון טרם ההחלטה להכניס את הכלב אליו וכמובן גם כאן לעשות סקר שוק ולבדוק את המחירים, כמות הטיולים שעושים עם הכלב ביום ויחד עם כמה כלבים הוא נמצא בפנסיון.
8) אילוף הכלב
אילוף הכלב עולה כ-600 ₪ וזה חברים, יחסוך לכם אלפי שקלים. לנו הלך סלון אחד, 2 זוגות משקפיים, תיק יחד עם התכולה שלו ועוד. תמצאו מאלף טוב שיעזור לכם להפוך את הכלב לחלק מהלהקה שלכם אבל במיקום הנכון. זה אומנם הוצאה כספית אבל זה חסכון לטווח הארוך.
מי שאוהב כלבים וחתולים או בעלי חיים באופן כללי בטוח מתחבר לסיפורים הקטנים שנכנסו פה לטור.
זה פשוט אושר ותענוג לגדל בעל חיים, כיף לחזור הביתה ושהכלב קופץ עליך כאילו לא ראה אותך במשך עשרות שנים. צריכים לדעת לנהל את זה נכון גם מבחינה כלכלית.
שלכם ,
באחת הסדנאות שהעברתי לאחרונה דיברנו על תחומי חיים. סביב השולחן ישבו חבר'ה בגילאים 24-40 כאשר כולם דאגו לציין את המשפחה שלהם כתחום חשוב ביותר. כשביקשתי אישור להוסיף תחום שנקרא "זוגיות", כמעט שזרקו עלי נעל: "מה פתאום, זוגיות זה חלק מהמשפחה".
חברים, זוגיות זה לא חלק ממשפחה, זוגיות מובילה את המשפחה. בלי זוגיות אין משפחה. מהי הזוגיות הטובה ביותר? אין דבר כזה, כל זוג צריך לבנות לעצמו את הזוגיות שהכי נכונה וטובה לו. כל אחד מאיתנו מביא לזוגיות משהו אחר מהשני וככה בונים זוגיות.
כבר כתבתי בעבר שלא ניתן לנהל כלכלת משפחה רק על גבו של אחד מבני הזוג.
או במילים אחרות, אם רק אחד אחראי על הכסף, לצד השני אין אחריות או מחויבות למצבה הכלכלי של המשפחה. במספר פגישות שלי עם משפחות נתקלתי במצב שאחד מבני הזוג יודע את מצבה של המשפחה ואילו השני פשוט מתעלם מהמצב ואפילו נהנה מכך שאינו יודע. חוסר הידיעה בעצם מאפשר לנו להמשיך ולחיות בסטנדרט גבוה מזה שמתאפשר לנו ובעצם להקשות על המשפחה בהתנהלות השוטפת.
ריכזתי כאן מספר עצות להתנהלות זוגית נכונה בעניין הכלכלי:
לחלום בנפרד וביחד כל אחד מאיתנו צריך שיהיה לו חלומות, ואני בדרך כלל נמנע מהכללות כאלה. חלומות לעיתים מוצאים את דרכם למציאות ולעיתים טוב שנשארים בגדר פנטזיה.
חשוב מאוד לשמור, לטפח ולרענן את החלומות האישיים שלכם, אבל גם חשוב לבנות ביחד את חלומות הזוגיות שלכם. איפה אתם רוצים לגור? איך נראה הבית? כמה ילדים? כמה בתי קיץ אתם רוצים להחזיק באירופה?
חלק מהחלומות כמו שאמרנו ישארו בגדר פנטזיה, אבל את אלו שתרצו להוריד לקרקע, בין אם זה חלום אישי ובין אם זה זוגי, תצטרכו לבנות.
מה זאת אומרת לבנות? זה אומר שממש צריך לתכנן כיצד ניתן להגיע אל החלום.
לא נעים לי להרוס את הרומנטיות בהבאת ילדים אל העולם, אבל יש לזה משמעויות כלכליות.
אם החלטתם שאתם רוצים 4 ילדים כנראה שתצטרכו לוודא שאתם יכולים לקנות רכב ל-6 אנשים, לתכנן את הכסף השנתי שיוצא מכם בעבור לימודים, קייטנות, לימודים אקדמאיים, חתונות וכו'.
כל חלום שלכם עולה כסף, ככה אפשר לדעת כמה כסף אתם צריכים ובעצם להציב לעצמנו מטרות.
לדבר על כסף
מי אוהב כסף שירים את ידו.. זה אולי מה שליאור שליין היה אומר בפתיחת התוכנית שלו. אבל באמת מי אוהב כסף?
אני אוהב כסף! כי זה יכול לעזור לי להשיג את המטרות האישיות והחברתיות שלי בחיים.
אבל רונית מאחת המשפחות שליוויתי (שם בדוי כמובן) לא מוכנה לשמוע על כסף.
"כסף לא ינהל אותי" … "אני לא יודעת כמה כסף אנחנו מוציאים בחודש.." אלה רק מקצת המשפטים שהיא הטיחה בפניי.
לצורך הטור בלבד אומר שמספיק שלפחות אחד משני בני הזוג יבין את הצורך בניהול הכלכלי של המשפחה. חשוב מאוד לדבר על הנושא ולהבין מה התפיסה של כל אחד לגבי הכסף המשפחתי.
בניית התקציב
דיברנו רבות על בניית התקציב המשפחתי כאן במסגרת הטורים, אבל הנושא הזה חשוב עד כדי קריטי להתנהלות המשפחה.
לוקח זמן לבנות תקציב. אבל משפחה שבונה תקציב נכון ויעיל יכולה בהחלט לעשות צעדים לכיוון החלומות והיעדים שלה. את התקציב צריך לבחון כל הזמן ולראות אם הוא נכון ומתאים באמת למציאות היומ-יומית.
ניהול שוטף
המשפחה היא עסק כלכלי לכל דבר, זו מנטרה ידועה בימינו. אני תמיד מוסיף למשפט הזה שהמשפחה היא עסק כלכלי שחייב להצליח.
מי שמכיר אותי יודע שאני לא משתמש במילה "חייב" בחיי באופן תדיר. במקרה של משפחה, להבדיל מעסק, אין אפשרות לפשוט את הרגל או לסגור ולנסות שוב כעבור שנה-שנתיים.
אחרי שישבתם ביחד, ובניתם תקציב, חובה לעשות עליו בקרה. שניכם צריכים להכיר את התקציב על סעיפיו השונים, ושניכם צריכים להיות מחוייבים אליו, הרי בניתם אותו ביחד.
אחת לשבוע יושבים על כוס קפה ובודקים כמה כסף הוצאתם ועל מה. בוחנים את ההוצאות מול התקציב ורואים אם אתם בדרך הנכונה.
ישיבת ההנהלה של המשפחה קריטית למחוייבות שלכם למשפחתכם, היא קריטית לעשיית צעדים אמיתיים לעבר המטרות שלכם. במקרה הזה כדאי מאוד לא לזרום עם הזרם, אלא לנהל את המצב הכלכלי שלכם.
זמן איכות משותף
אחרון חביב, ואולי הכי פחות כלכלי ומדעי מכל מה שנאמר היום: חשוב מאוד לטפח את הזוגיות שלכם, חשוב מאוד לשבת ולדבר, חשוב לעשות פעילויות זוגיות ביחד גם אם זה ללכת לטייל ביחד, לשחק טאקי או ארץ-עיר או לראות סרט טוב ביחד.
זמן איכות שכזה מאפשר להגיע לרמת פתיחות גבוהה ולקידום המשפחה למקומות טובים יותר.
אולי יום אחד אני אצליח להסביר דרך מילים עד כמה אני אוהב את החג הזה.
יום שיש בו המון על מה לחגוג.
זה נכון שלא הכל מושלם כאן, אבל ביומולדת לא מדברים על המגרעות, אלא חוגגים את חצי הכוס המלאה.
ואישית.. אני חושב שהכוס הרבה יותר מחצי מלאה.
זה יום שבו המדינה מקבלת אווירה אחרת, הכל דגלים, בערב אחרי הטקס בהר-הרצל הכל מסיבות,
בצהריים אחרי חידון התנ"ך העולמי (משודר ממש כרגע) הכל על-האש ובערב מחלקים את פרסי ישראל למצטיינים שביננו.
זה יום חג לאומי, אמיתי, חי ונושם.
חברים, חג עצמאות שמח!
רציתי להגיד עד 120,אבל אז חשבתי שזה יכול להיות בעייתי - אז עד אינסוף.
אני חושב שאולי יום הזכרון לחללי צה"ל הוא יום שכל אחד במדינה הזו קשור אליו בדרך כזו או אחרת.
לא הייתי לוחם בצה"ל, אלא קצין בבית הספר למקצועות המחשב, ועדיין יש לי חברים או חיילים שאיבדתי במעלה הדרך.
היום הזה בסמוך ליום חגיגות העצמאות של המדינה שלנו מזכיר לנו תמיד בזכות מי אנחנו יכולים לחגוג את קיומה של מדינת ישראל.
ניסיתי לשלב בטקס (הקצת ארוך הפעם) קטעים אישיים וקטעים רשמיים, שירים ישנים וחדשים.
5 דקות, זה מה שצריך.
שלכם,
יוסי מלמד.
====================================================================
… והארץ תשקוט , עין שמים אודמת תעמעם לאיטה על גבולות עשנים. ואומה תעמוד – קרועת לב אך נושמת… לקבל את הנס האחד אין שני. היא לטקס תיכון . היא תקום למול סהר ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה. – אז מנגד יצאו נערה ונער ואט אט יצעדו הם אל מול האומה. לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים בנתיב יעלו הם הלוך והחרש. לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים את עקבות יום-הפרך וליל קו האש. עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע, ונוטפים טללי נעורים עבריים _ _ דום השנים ייגשו, ועמדו לבלי נוע. ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם, ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים, יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך נתנה מדינת היהודים, כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל, והשאר יסופר בתולדות ישראל.
והיה אם תשובי לפתע
אביבית חייכנית וזוהרת
בידייך כלבלב שאספת
וזר חמניות מלא צבע
מתומו של אביב תפסעי בשלווה
לסגור מעגל שנפרץ
אל קיץ אהוב שבטרם החל
אל קיצו העצוב הוא כבר בא
בתיק מסעך ספר או שניים
ואלפי חלומות נרקמים
תעשי את דרכך כמו אז כמו תמיד
כמו כל החיים לפנייך
ואנו נמתין כאן לעד אך לשוא
לבוא האביב אל חורפנו
צעדי בקלילות אביבית
אל הנצח ההוא לפגשנו
נכתב ע"י ענבר בנו לזכר אחותה אביבית
שתי דקות - ליפא אהרוני, קיבוץ סעד
צפירה פלחה את האויר, שתי דקות דומיה הישוב נדם, נאלם שאון בעיר ההומיה עמדו דומם המורה, התלמיד, פועל הבניין נהג המשאית, העורך דין, המוכר, הקנין הרכינו ראש, עובדות הניקיון, השוטר, הרופא הפקידה, הגננת, האמן, ויושבי בית הקפה התייחדו בגאון, אמהות שכולות, אבות דואבים, אלמנות
.רעים לנשק, חברים מלידה, סבתות, סבים, בנים ובנות נשתתקה המחלקה בין הימין והשמאל, בין החילוני לדתי
.נמחקו כל ההבדלים, נעלם הפער העדתי
שתי דקות של התייחדות שתי דקות תמימות של אחדות שתי דקות דומיה, לזכור, לא לשכוח
.שתי דקות האוצרות עצמה וכוח
וכמה חסרה לנו תרועה מהדהדת ובמהלכה שתי דקות של שמחה מאחדת שמחה העולה ופורצת מתוך הלב
.שמחה המחברת ומשכיחה כל כאב
וכמה חסרים אנו בשבת ובחג שתי דקות מאחדות במסורת, במנהג ועוד שתי דקות המלכדות בסתם יום של חול
.הו - אז יהיה לנו יום העצמאות, חג גדול
מסדר הנופלים
הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר
הם באים - שמות, פנים, עיניים - ומתיצבים אל המסדר
הם באים בצעד גברי, חזקים ושזופים
הם יוצאים מתוך המטוסים המרסקים ומן הטנקים השרופים
הם קמים מאחורי הסלעים, מעבר לדיונות ומתוך תעלות הקשר
גבורים כאריות, עזים כנמרים וקלים כנשר
והם עוברים אחד אחד בין שתי שורות של מלאכים
המאכילים אותם סכריות ועונדים על צוארם פרחים
ואני מביט בהם והם כלם שמחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.
והם פוגשים זה את זה, עיניים שחורות וכחלות וחומות
והם מזכירים זה לזה שמות וכלי נשק ומקומות
ומוזגים זה לזה ספלי קפה ותה
ומתפרצים פתאם יחד בקריאות: כיפאק היי!
והם פוגשים בקהל הרבה רעים וידידים
והמפקדים טופחים על שכם הטוראים וטוראים לוחצים יד למפקדים
והם פורצים בשירה ומוחאים כפים
ומקשיבים להם בהתפעלות כל יושבי השמים
והפגישה נמשכת יום ולילה יום ולילה
כי חבורה שכזאת לא היתה עוד למעלה
ואז פתאום הם שומעים קולות מכרים ובוכים
והם מביטים הביתה אל אבא ואמא, אל הנשים והילדים והאחים
ופניהם דוממות והם עומדים נבוכים
ואז מישהו מהר לוחש: סליחה, אבל היינו מכרחים
נצחנו בקרבות וכעת אנו נחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.
וככה הם עומדים והאור על פניהם
ורק אלהים לבדו עובר ביניהם
וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם
והוא אומר בקול רוטט למלאכים הלבנים:
אלה הבנים שלי, אלה הבנים.
החמצה / יאיר לפיד
הם לא יגיעו לקונצרט הגדול של האהבה. הם
למדו את המילים והצלילים מקסטות שחוקות,
שהתגלגלו שוב ושוב בטייפים עייפים. אבל
כשהלהקה תעלה לבמה, האורות ידלקו, ונערות
רכות-שיער יזקפו צוואר לבן – הם לא יהיו
שם.
הם לא יגידו לה: "אני אוהב אותך". שוב ושוב
תרגלו את המילים, בחיסיון הלילה, מול מראות
שבורות בשירותים צבאיים מדיפי ליזול. הם בחרו
חולצה, שפשפו את הג'ינס, הניחו תמונות מחזור
מתחת לכר. אבל מישהו אחר כבר יגיד לה את
המילים. הם לא יהיו שם. הם לא יתחתנו לעולם.
לא יהיו להם ילדים. כשתישמע צווחת החיים
הראשונה, הם לא יהיו שם. הם לא ייסעו לטיול
הארוך אל המדבר הצהוב. חבלי הסנפלינג
הגמישים כנחשים לא יתגלגלו אל תא-המטען.
המדורה לא תודלק. גיטרת העץ המעוטרת
בסטיקרים לא תישלף, ואף אחד לא ישכח את
הבית השני. וכשיתגלגל שיטפון פתאומי לאורך
נקיק צר, הם לא יהיו שם.
הם לא ינעצו טלכרט כחול לטלפון אפור ולא
יודיעו שיגיעו, ולא יודיעו שלא. הם לא ישקרו
שהכול בסדר, שלא צריך כלום, שיש להם מספיק
כסף, תודה אמא. בשבת, מתוך הרגל, ישאירו להם
את המפתחות של המכונית. אבל הם לא יהיו שם.
הם לא ישתחררו. עד עולם ילבשו את מדי האבן
המרובעים שלהם. תמיד יישארו סמל ראשון
אסף, סמל ראשון ניר, סמל ראשון גולן, סגן אייל,
סמל ראשון צחי, סמל ראשון אבני, סמל ראשון
ארץ ישראל, סגן אבי. הגדוד שלהם
יגיעו לבקו"ם, יחזיר ציוד, יקבל תעודה וטפיחה.
והם לא יהיו שם. הם לא ילמדו. לא בפקולטה של
החיים, לא בישיבה, לא באוניברסיטה. "מאה
שנות בדידות" יישאר תמיד פתוח בעמוד 120.
בית"ר ירושלים לנצח תהיה אלופת המדינה.
התקליט הבא של פוליקר לא ייצא עד קץ הדורות
כולם. כל-כך הרבה דברים עוד יש להם לדעת,
בעיקר על עצמם, אבל הם לא יהיו שם. כשהם
מתים, אנחנו תמיד כותבים מי היו. אבל הכאב
האמיתי הוא בגלל מי שכבר לא יהיו.
זהו. יציאת מצרים הסתיימה. חזרנו מקריעת ים סוף לפקקים באיילון. ואנחנו? אנחנו חזרנו לעבודה, לשיגרה. זה נכון שבעוד שבוע נחגוג את יום העצמאות וקצת לאחריו מגיע לו חג השבועות, אבל חברים ממש עוד כמה דקות, תתפלאו, מגיע לו בצעדי ענק, החופש הגדול.
החופש הגדול, תקופה מופלאה. חודשיים של אושר רצוף לכל הזאטוטים ובני הטיפש-עשרה. ומה איתנו? מה אנחנו? עיזים? לא. גם אנחנו לוקחים חופשים לבלות עם הילדים או לבלות בלעדיהם. גם מי שעדיין לא הקים משפחה מנצל לרוב את חודשי הקיץ למנוחה בארץ או בחו"ל כי פשוט חם מדי מכדי ללכת לעבוד.
אז מה פתאום בחרתי לדבר על החופש הגדול באמצע אפריל? הסיבה פשוטה מאוד.
אנחנו מדברים על כלכלת משפחה כבר כמה חודשים, והעניין פשוט אנחנו מנסים להפסיק להתגלגל ולזרום, ומנסים לנווט את הספינה הכלכלית שלנו, המשפחה שלנו. כדי לעשות את זה נכון, זה הזמן להתכונן לחופש הגדול. בחודשיים
הרי אנחנו יודעים להגיד כבר היום שבחופש הגדול יש לנו הוצאות שונות משאר חודשי השנה. הילדים רוצים לבלות, אנחנו רוצים להיות איתם, אין בית ספר, הילדים יותר שעות בבית, חם בישראל אז המזגן דולק שעות נוספות, אנחנו נוסעים לטייל כנראה שנשתמש ביותר דלק וכו'.
אז איך מתכוננים נכון?
1. מה קרה שנה שעברה?
אנחנו בדרך כלל מתנהגים באופן דומה משנה לשנה, יש לנו את אותם הרגלים, אנחנו אוהבים את אותם הדברים ועל כן כדאי מאוד לבדוק מה עשינו שנה שעברה בחודשי הקיץ.
עברו על כרטיסי האשראי שלכם, בידקו את הרגלי הצריכה שלכם בקיץ – כמה הוצאתם על חשמל, על הצגות לילדים, קייטנות ועוד. נסו לנתח האם אתם יכולים להשקיע את אותו סכום הכסף גם השנה בחודשי הקיץ, או שאתם נדרשים לקצץ ברוח המשבר הכלכלי שפוקד את רובנו בימים אלה.
2. החליטו מה עושים השנה
אחרי שהחלטתם כמה כסף אתם מסוגלים להקציב לטובת הקיץ הקרב ובא, החליטו מה עושים השנה. למשל אם בשנה שעברה ביליתם שבוע באיטליה, ייתכן ותחליטו השנה לבלות שבוע בטיול בשביל ישראל עם לינת שטח או אולי בטבריה על גדות הכנרת הנכחדת.
אם בשנה שעברה שלחתם את ילדים לשני מחזורי קייטנות והשנה אתם בוחרים לשלוח אותם רק לאחת, אז יש להחליט מה עושים בשאר הזמן. סבתא פנויה?
3. נסו לברר מחירים
אמנם עוד מוקדם, אבל אנחנו עדים לירידה במחירים בהמון מתחומי המחיה.
למשל מחירי הטיסות והנופשונים בתקופה האחרונה בירידה וניתן למצוא דילים משתלמים בהחלט למי שמתכנן לבלות בחו"ל בשיא העונה.
ב-06 בנוב' 2008 פורסם כאן בבלוג טקס ווירטואלי לזכרו של יצחק רבין.
לא כל כך ידעתי איך זה ילך ואני לא יודע כמה אנשים באמת צפו בו במלואו, ואת האמת שזה גם לא שינה לי כל כך.
אתם מוזמנים להצטרף לטקס הוירטואלי שלי לזכרם של בני עמנו בתקופת השואה, וכמובן להמשיך ולהפיץ הלאה.
שלכם,
יוסי מלמד.
================================================================= נזכור / אבא קובנר נזכור את אחינו ואחיותינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר, את רחובות העיירה שסאנו כנהרות ואת הפונדק הבודד עלי אורח את הישיש בקלסתר פניו את האם בסודרה את הנערה בצמותיה את הטף את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם את כל עדת היהודים אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי. את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת . את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו. את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת. את הרגליים את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד. ואת שקפצו ידיהם לאגרוף האגרוף שחפן את הברזל הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד והם ברי הלבב והם פקוחי העיניים והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע. נזכור את היום. את היום בצהריו. את השמש שעלתה על מוקד הדמים את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים. יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו הנה ניבטות עיניים סביב סביב ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם.
אורזים בקדחתנות חיים שלמים לתוך תרמילי גב, לקחת לקרונות הבקר. לא עוד עריסות, אמבטיות, עגלות תינוק. הכל חייב להיכנס לתוך חבילה קטנה למשפחה….
להיכן הם לוקחים אותנו??
לאקלים קר ? אם כך נזדקק לבגדים חמים.
האם נקבל מזון בדרך? אם לא, מזון הוא הדבר החשוב ביותר.
מה בקשר לכסף וזהב או אפילו כלי חרסינה? ייתכן שנוכל להחליפם במזומנים..
מי יודע? הלוואי שאבא היה איתנו.
(מיומנה של ליוויה בת השלוש עשרה)
"צחנה נוראה עלתה מכל עבר.
שמעתי תינוקות צורחים, וכשהסתובבתי והבטתי, ראיתי תינוקות חיים מושלכים לתוך
מדורות של ענפי אורן, ונשרפים למוות.
באותו רגע האמנתי.
האמנתי לכל מה ששמעתי עד כה"
אלכס.
"יום אחד נסענו באוטובוס לקבר גדול.
ציוו עלינו לשכב בתוך הקבר.
ואז ירו בכל האנשים.
בדרך מקרה לא פגע בי כדור.
כשהסתלקו, עליתי מהקבר ורצתי ורצתי…"
חיה - בת 10.
נסיים בהמנון הלאומי:
תם הטקס.
ניסיתי לעשות משהו קצר ולא מעיק, יחד עם זאת אני חושב שכל אחד מאיתנו מצווה ביום הזה להשקיע מחשבה, להזכר, לנסות לברר כדי שלא נשכח ונוכל להמשיך הלאה.
יום הזכרון הזה לשואה ולגבורה יום שבו העם שלנו צריך להרכין ראשו לזכרם של בני עמנו שנספו במלחמה הנוראית הזו ובעיקר כדי ששואה כזו לא תחזור שוב באנושות, לא על עם ישראל ולא על שום עם על גבי כדור הארץ.
אתם מוזמנים להפיץ את הפוסט לכל מי שאתם מכירים.
שלכם,
יוסי.
הטור השבועי בנענע10 מתאים דווקא לעצמאים שביננו ומנסים לשלב בין כלכלת העסק לבין כלכלת המשפחה.
הקמת העסק משפיעה באופן ישיר על חיי המשפחה, אך חשוב למזער את הסכנות הכרוכות בכך. ניסיתי דרך מספר כללי זהב לתת כלים להתמודד עם העסק והמשפחה.
פסח ממש בפתח ואנו חוגגים את יציאת עמנו ממצרים ובעצם את המעבר מעבדות לעצמאות. אם קראתם את "אבא עשיר, אבא עני" מתישהו בחייכם אז בטח הבנתם שהמסר שלו פשוט נכתב עבורנו הישראלים – צאו ממרוץ העכברים. או במילים אחרות הקימו לעצמכם עסק.
לא, זה לא טור על הקמת העסק הקטן הבא. זה טור על כלכלת משפחה, והקמת העסק משפיעה באופן ישיר על חיי כל המשפחה. אני זוכר שאבא שלי הקים את העסק שלו לפני כ-15 שנה, היה לנו דיון משפחתי, ישבנו אבא, אמא ויוסי וגם דוגי הכלב החמוד ואבא שלי הסביר מה הוא הולך לעשות ורצה לקבל את ברכתנו. אני התנגדתי. "מה אם זה לא יצליח???? מה נעשה? מה נאכל?" חמוד. באמת דאגתי. הרי בסופו של דבר אם הקמת עסק והוא מצליח, המשפחה כולה מרוויחה ומצד שני אם נפלת, המשפחה כולה איתך.
1.תכנון נכון בונה עסק נכון
עסק לא מקימים רק על בסיס של תחושות בטן ורצון טוב, צריכים לשבת ולתכנן את העסק עד לפרטים הקטנים ביותר, צריכים להגדיר את קהל היעד, את האיזור הגאוגרפי, דרכי השיווק, המימון של העסק וכו'. יש להגדיר באופן מסודר את גודל ההשקעה הראשונית בעסק ולוודא כי הוצאות ההקמה הן ריאליות ונכונות. אני ממליץ לבנות תוכנית עסקית מסודרת כדי להתמודד עם השאלות ולא לפספס. הציבו לעצמכם יעדים מדידים כדי שתוכלו לראות אם הצלחתם להתקדם לעבר המטרה שלכם.
2. תמצאו לעצמכם את הדדי שלכם
דדי הוא הרואה חשבון שלי, נכנסתי אליו ביוני 2007, התאהבתי ונשארתי. יש לי שאלה, משהו לא ברור לי, אני בדילמה? אני מתקשר או קופץ לקפה. והוא? תמיד שם בשבילי. אז תמצאו לעצמכם את הדדי שלכם, רו"ח או עורך דין שמבין בענייני העסק ושאיתו תוכלו להתייעץ באופן מסודר. למרות שאין חובה לשכור רואה חשבון לעוסק מורשה, אני חושב שזה הדבר הנכון היות שאף אחד מאיתנו לא באמת מבין בחוקי מס הכנסה ומע"מ, מה מוכר ומה לא. וכו'. רו"ח מקצועי יוכל לעזור לכם לעבוד נכון מול רשויות המדינה ולקבל את המגיע לכם באופן מסודר.
3. הקימו את גדר ההפרדה בין המשפחה והעסק
ככל שתצליחו לעשות הפרדה מלאה יותר בין המשפחה והעסק ככה תוכלו להגן על המשפחה שלכם מהעסק. צעד ראשון יהיה לפתוח חשבון בנק נפרד לעסק ולא לאחד את החשבון המשפחתי עם העסקי. חשוב לציין כי לעסק יש הוצאות מיוחדות כמו תשלום למע"מ ותשלומים לביטוח לאומי ולמס הכנסה שהמשפחה לא צריכה להיות מעורבת בזה. נהלו את תקציב העסק ותקציב המשפחה בנפרד באופן המוחלט ביותר הניתן. לא מעט עסקים קטנים מתנהלים מהבית, זה כיף ונחמד, אם כי העסק פה מתלבש קצת על הבית ומשתמש במשאבים שלו. האם הוא עושה את זה בחינם? צריך להחליט, אני בתחילת הדרך שילמתי לחשבון המשפחתי כסף על החשמל, מים ושכירות של חדר – היה בזה משהו משעשע, אבל מצד שני חשבון החשמל באמת היה גבוה יותר בקיץ כי עבדתי בבית. זה לא חובה כמובן, אבל תחשבו על זה.
4. חשבו את עלויות העסק המדויקות
במסגרת העסק שלכם אתם עושים שיחות טלפון? מכינים פלאיירים? מקימים אתר אינטרנט? נוסעים לפגישות? כמה כל זה עולה?
עליכם לוודא שהעסק מסוגל לכלכל את עצמו ולממן את ההוצאות השוטפות שלו. בשלב הראשון יהיה נכון לעשות רשימה של כל ההוצאות השוטפות החודשיות של העסק (טלפון, הדפסות, דלק וכו') ושל כל ההוצאות השנתיות הקבועות (דו"ח שנתי למס הכנסה, אתר אינטרנט וכו') ולבחון כמה כסף אתם צריכים לשים בצד כל חודש כדי לממן את עליות העסק.
5. מע"מ המפתח להצלחה
רוצים לדעת עוד? .. להמשך הטור..לחצו כאן :)
הפעם חשבתי לעצמי "פסח בפתח, כדאי להקדיש לזה טור". לא? כן! פסח הוא אחד המועדים הדומיננטיים בלוח השנה העברי-ישראלי של כל אחד מאיתנו. מתכנסים כל המשפחה סביב שולחן אחד. אוכלים המון. מקריאים מההגדה. צוחקים. אוכלים עוד קצת. מתווכחים קצת על המצב הפוליטי ועל מצבו העגום של משק המים. ונחים עד לארוחה הבאה. מצות? גם הן שם.
הסיפור של פסח הוא סיפור נצחונו של עם ישראל על העבדות. הצלחנו אחרי המון שנים בניכר כשאנחנו משועבדים לעם אחר לקחת את הרגליים ולצאת ממצרים. זה היה קשה, אני ממש זוכר את זה, קמים מוקדם בבוקר, אורזים הכל, מאכילים את הילדים ויוצאים אל הדרך, וככה זה נמשך 40 שנה עד שהגענו לארץ ישראל.
בעצם מה שעמד לנגד עינהם של משה וחבריו להנהגה זה החזון המשותף. ברגע שאנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, הרבה יותר קל לנו לתכנן את הדרך כך שתשרת את המטרה שלנו.
אנחנו גם צריכים חזון כזה, ומכיוון שבעבר חודש ניסן (כן, זה החודש העברי שבו אנחנו חוגגים את פסח) היה החודש הראשון בשנה, אני מנצל את זה. החזון המשפחתי שלנו הוא המקום שאליו אנחנו צריכים לשאוף. את הדרך שלנו בחיים אנחנו צריכים לסלול לאורו של החזון המשפחתי.
איך מגדירים חזון כלכלי למשפחה? זה לא כזה מסובך חברים. אני תמיד אומר שחזון הוא החלום המציאותי שלנו. משהו שאנחנו רוצים לעצמנו שאינו קטן מדיי, אבל מצד שני גם שהוא בר-השגה. יושבים ביחד עם בני הזוג ומנסים לחשוב איך רואים את החיים במצב האידיאלי ואם אפשר להסתכל רחוק יותר אז תרימו משקפת לעוד 20 שנה. תפרגנו לעצמכם, תעצמו עיניים, תנשמו עמוק ותרשו לעצמכם לפנטז. תחלמו.
תנסו לנסח 3-4 משפטים שיהוו חזון עבורכם. זה לא פשוט לנסח את זה, זה מעין מחוייבות או חוזה שאתם יוצרים לעצמכם מול עצמכם ומול משפחתכם. עדיף שכל צד במשפחה יעשה זאת בנפרד, ואז תנסו לאחד את כל המשפטים לחזון המשפחתי שלכם. אם הילדים קצת גדולים אפשר לעשות עבודה גם איתם.
מה עושים עם החזון הזה?
• פשוט מאוד, כותבים אותו ותולים במקום בולט בבית – למשל על המקרר. החזון הוא בדיוק כמו חזון עם ישראל בעת יציאת מצרים, צריך לעמוד לנגד עינכם כל הזמן.
• העניין השני מעניין יותר, עשו רשימה של 3-4 דברים שכל אחד מבני המשפחה יכול לעשות כדי לקדם את השגת החזון הכלכלי של המשפחה.
• עשו ישיבה חודשית כדי לראות האם התקדמתם לקראת הגשמתו של החזון.
אני מדבר פה על חזון כלכלי למשפחה, אבל בהחלט אפשר לעשות זאת על כל תחום בחיינו כמו קריירה, זוגיות, בריאות וכו'.
הצבת חזון כתוב אל מול עינכם זה עניין לא פשוט ואפילו מפחיד, אבל מועיל, חכם ורציני. מהלך זה יכול לעזור לכם לעבור מעבדות לחירות כלכלית אם תעשו זאת בחכמה וברצינות. נמאס להיות משועבדים לכסף, לבנק, למינוס, לחובות – דמיינו לעצמכם את מצב החזון שלכם, אתם בפלוס בחשבון הבנק, יש חסכונות, הפנסיה מוסדרת לכם וכו' – מרגישים את החירות?
2. בפסח מקובל לקנות מתנות לחג. נסו להכין משהו בעצמכם – זה זול יותר ולפעמים כיף יותר הפעם זה מהבלוג שלי - מתנות לחג.
3. לכו לעשות קניות לחג כמה שיותר זמן לפני החג –המחירים של חלק מהמוצרים עולים לקראת החג. (למשל מחירי הבשר עולים)
4. פסח מלא באירועים במיוחד בשל ימי החופש הארוכים של תלמידי ישראל. מצאתי ברשת מספר אתרים שפרסמו את אירועי החג: עכבר העיר , אתר לגדול ו-משרד התיירות.
5. נצלו את מזג האוויר האביבי כדי לטייל – זה אחד הבילויים המשפחתיים הכי טובים שיש.
אני אוהב את פסח, הוא מסמל המון בעיני.
יש פה לא מעט משימות, אז קדימה לעבודה.
ו..לא לוותר לעצמכם.
אביב שמח.
שלכם, יוסי.
לא אעזוב אתכם מבלי לתת כמה טיפים לקראת החג הקרב ובא:
1. לקראת ראש השנה פורסם הטור השני שלי ב-nana10 על איך לעבור את החגים? כל מה שנכתב אז נכון גם לקראת פסח.
